שנת תשע"ז | שבת פרשת מקץ

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה - חנוכה

הערך חנכה באנציקלופדיה התלמודית (כרך טז) משתרע על פני 130 טורים, כשישית מהכרך. הוא עוסק במספר הימים ובטיבו של החג; בנס פך השמן, ובכלל זה בקושית הבית-יוסף המפורסמת (למה 8, הרי השמן שמצאו הספיק ליום אחד, ואם כן היה הנס 7 ימים בלבד?). מצות נר חנוכה נידונית לפרטיה, החל במספר הנרות (החיוב וההידור), הברכות, ההדלקה (מהי המצוה? הדלקת הנר או הנחתו? מאיזה צד מתחילים להדליק?), מקומה (בחצר / בפתח הבית / בחלון / על השולחן, בחדר השינה או בחדר האוכל, מי שאין לו בית ומאידך מי שיש לו כמה פתחים), זמנה (סוף השקיעה, תחילתה ואולי לפניה, מתי כלתה רגל מן השוק? מה קודם בערב שבת – נר חנוכה או נר שבת, ומה במוצ"ש – נר חנוכה או נר הבדלה?), הדליק ואח"כ כבה, השמנים והפתילות, איסור ההשתמשות, וההדלקה מנר לנר.

ועדיין לא סיימנו את הלכות החנוכה. ימים אלו מיוחדים גם בקריאת ההלל ובתוספת "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון; קוראים כל יום בתורה; אסור להספיד ולהתענות; ועוד - הם ימי משתה ושמחה. מובן שבפינה קצרה זו לא נוכל ולא נספיק להביא אלא אפס קצהו של ערך נרחב זה, ונסתפק במעט מן המעט:

בחו"ל מוסיפים יום טוב שני משום ספיקא דיומא. והגם שבידינו לוחות שנה מדוייקים, בכל זאת ממשיכים אנו להיזהר במנהג אבותינו. למרות זאת בכל העולם חוגגים רק שמונה ימים בחנוכה. יש שביארו, שרק בחגים שהם מדאורייתא מוסיפים יום מספק, וחנוכה – מדרבנן. יש שכתבו שיש ענין מיוחד דווקא במספר 8 – אם משום שהיוונים רצו לבטל את מצות המילה שהיא לשמונה ימים, או משום שחג זה הוא כנגד חג הסוכות, שבו שמונה ימים. ואולי נשתמש באחד התירוצים שנאמרו לקושית הבית-יוסף: אילו היו חוגגים 7 ימים, אזי ביום הרביעי לא היה ניכר מי נוהג כבית שמאי (פוחת והולך במספר הנרות) ומי כבית הלל (מוסיף והולך). ואם בחו"ל היו חוגגים 9 ימים – שם לא היה ניכר הדבר ביום החמישי.

ההפטרה בשבת חנוכה

בשנה שחלות שתי שבתות בחנוכה, קוראים בשבת הראשונה את ההפטרה בנרות זכריה (פרק ד), ובשבת השניה קוראים בנרות שלמה, מתוך מלכים א פרק ז. לכאורה, היינו צריכים להקדים את נרות שלמה לנרות זכריה, כפי סידרם הכרונולוגי, אבל כיון שנבואת זכריה היתה על תקופת הבית השני, ובאותה תקופה אירע כל נס חנוכה, על כן הקדמנו את נרות זכריה לנרות שלמה.

הרוב מתחילים את ההפטרה במילים "ויעש חירום" (פסוק מ), ומסיימים במילים "לדלתי הבית להיכל הזהב" (פסוק נ). לפי סידור רש"י ואבודרהם, יש להוסיף שני פסוקים, ולסיים במילים "להעלות את ארון ברית ה' מעיר דוד היא ציון" (ח,א). מנהגי רומניא הקדימו מהפסוק "ויעש את המכונות" (ז,כז), וסיימו בפסוק מוקדם יותר - "לא נחקר משקל הנחושת" (פסוק מז).

בפסיקתא רבתי מוזכרות הפטרות אחרות - "ויקח אליהו שתים עשרה אבנים" (מל"א יח,לא). אולי ריפויו של מזבח ה' ההרוס (בפסוק הקודם) מזכיר את מעשי המכבים במקדש. הפטרה אחרת שם: "בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות" (צפניה א,יב). הקשר שלה לחנוכה ברור ביותר. ועוד קיים היה מנהג באלג'יר שבשבת זו הפטירו בהפטרת הפרשה, דהיינו פרשת מקץ.

אין זה פלא שרבו המסורות והנוסחאות, כנהוג ברוב הפטרות השנה. אולם תמוהים הם דברי בעל הלכות קצובות (מן הגאונים), שלפיו מתחילה ההפטרה במילים "ויעש שלמה" (ז,מח), ומסתיימת ב"אשר דיבר בפיו את דוד אבי ובידו מילא לאמור" (ח,טו), שהוא סיום באמצע ענין ממש.

ע"פ הערך הפטרה בכרך י

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר