|
 שנת תשע"ז | שבת פרשת תצוהחמדת האינציקלופדיה התלמודית: בגדי כהונהוְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. . (כח ב) האם הכהן לובש גם בביתו את בגדי הכהונה? מהותם. בגדי כהונה שלשה מינים הם: א) בגדי כהן הדיוט; ב) בגדי כהן גדול בכל ימות השנה, והם נקראים בגדי זהב; ג) בגדי כהן גדול ביום הכפורים, והם נקראים בגדי לבן (רמב"ם כלי המקדש פ"ח ה"א). בגדי כהן הדיוט הם ארבעה: כתנת, מכנסים, מגבעת ואבנט (משנה יומא עא ב; רמב"ם שם ה"ב), שנאמר: וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים, וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם וגו' וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד (שמות כח מ-מב, ועי"ש פסוק מ ברש"י). בגדי כהן גדול בכל ימות השנה הם שמונה: הארבעה של כהן הדיוט, ונוסף עליהם: חושן, אפוד, מעיל וציץ (משנה יומא שם; רמב"ם שם ה"ב), שנאמר בבגדי אהרן: וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט (שמות כח ד) וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר (שם לו), וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד (שם מב), ו"להם" פירושו לאהרן ולבניו (רש"י שמות שם). ובגדים אלה נקראים "בגדי זהב" (משנה יומא לא ב ועוד), לפי שבארבעת הבגדים המיוחדים לכהן גדול היה זהב. בגדי כהן גדול ביום הכפורים הם ארבעה: כתנת, מכנסים, מצנפת ואבנט (רמב"ם שם ה"ג), שנאמר בעבודת יום הכפורים: כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף (ויקרא טז ד). והם נקראים "בגדי לבן" (משנה יומא לד ב ועוד), לפי שהיו של פשתן לבן. האבנט של כהן גדול בכל ימות השנה אינו דומה לאבנטו ביום הכפורים, שבכל ימות השנה הוא של ארבעה מינים: תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, וביום הכפורים הוא של בד. האבנט של כהן הדיוט נחלקו בו אם דומה לאבנט הכהן הגדול בכל השנה או לאבנטו ביום הכפורים. שאר שלושת הבגדים של כהן הדיוט דומים לאלה של הכהן הגדול, בין בכל השנה ובין ביום הכפורים, והמגבעת שבכהן הדיוט היא המצנפת שבכהן גדול (רמב"ם שם ה"ב). אלא שיש ראשונים הסוברים שבכתונת וכן במגבעת היה קצת שוני בין בגדי כהן הדיוט לאלו של כהן גדול. קדושתם. בגדי כהונה נעשים משל מעות הקדש, שנאמר: בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ (ויקרא טז ד), שיהיו משל קדש. אין לי אלא אלו בלבד - היינו בגדי לבן של כהן גדול - מנין לרבות שאר בגדי כהונה גדולה ובגדי אחיו הכהנים? תלמוד לומר: בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם בגדי קדש הם (ויקרא שם) - בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קודש (תורת כהנים שם. ועי' רש"י על התורה שמות כח ד). ובבגדי כהונה שעשה משה נאמר: וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וגו' וַיַּז עַל אַהֲרֹן עַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ (ויקרא ח ל). בגדי כהונה נקראים כלי שרת (תו"כ ויקרא פרק ד פרשתא ד: בכהן כשר וכלי שרת; זבחים יג א ועוד), אלא שקודם שנתחנכו לעבודה (שמשיחה מקדשת כלי שרת רק בימי משה, ומכאן ואילך עבודתם מחנכתם), אין עליהם קדושת כלי שרת, רק קדושת בדק הבית; ומשנתחנכו לעבודה, היינו שהכהן עבד בהם במקדש, נתקדשו בקדושת כלי שרת (תוס' קדושין נד א ד"ה בכתנות). ודעת הריטב"א (קדושין שם) שלעולם אין על בגדי כהונה קדושת הגוף של כלי שרת, שאין משתמשים בהם בגופם, ואינם אלא מכשירי עבודה, אלא קדושת דמים בלבד יש להם. לבישתם שלא בשעת עבודה. בגדי כהונה ניתנו ליהנות מהם אפילו שלא בשעת עבודה (בעיא שנפשטה ביומא סט א), שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, שיהיו הכהנים כל כך זריזים במלאכתם להפשיטם מיד בגמר העבודה ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין (קדושין נד א ורש"י). ולכן מותר לכהן להיות לבוש בגדי כהונה במקדש, בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה (יומא סט א); ולא בעזרה בלבד אלא בכל הר הבית (תוס' ישנים שם), אבל מחוץ להר הבית אסור לצאת בהם (יומא שם). ונחלקו ראשונים: דעת התוס' (יומא שם) שדווקא כשכבר היה מלובש בהם לצורך עבודה מותר אחר כך ללכת בהם במקדש גם שלא לצורך עבודה; אבל לכתחילה אסור ללבשם שלא לצורך עבודה אף בעזרה; ואפילו כשכבר היה מלובש בהם, מיד כשיכול להפשיטם צריך להפשיטם (תוס' קדושין סו א ד"ה הקם). ודעת הרמב"ם (כלי המקדש פ"ח הי"א) שביום עבודתם מותר גם ללבשם לכתחילה שלא בשעת עבודה. באיסור שעטנז. במה דברים אמורים בבגדים שאין בהם שעטנז, אבל בבגדים שיש בהם שעטנז נחלקו הראשונים אם מותרים הכהנים בהם שלא בשעת עבודה: (א) הרמב"ם כתב (כלי המקדש פ"ח הי"א והי"ב על פי ערכין ג ב) שאסור לכהן הדיוט ללבוש את האבנט שלא בשעת עבודה, מפני שהוא כלאים. ואם לבש שלא בשעת העבודה אפילו במקדש - לוקה, שלא הותר אלא בשעת עבודה שהיא מצות עשה ודוחה את הלא תעשה של כלאים (רמב"ם כלאים פ"י הל"ב). ופירש הכסף משנה (שם) בדעתו, שאף כהן גדול אסור ללובשו שלא בשעת עבודה. אבל הרדב"ז (שם) פירש שאין הדברים אמורים אלא בכהן הדיוט; אבל כהן גדול מותר כל זמן שהוא במקדש, לפי שכהן גדול עובד כל זמן שרוצה, והרי הוא תמיד כשעת עבודה. וכן שנינו בתוספתא (סוף כלאים, לפי פירוש הרדב"ז שם): "בגדי כהן גדול שיצא במדינה - חייב; במקדש, בין לשרת בין שלא לשרת - פטור, מפני שהן ראויין לעבודה". והסביר בית הלוי (ח"א סי' ג) שכהן גדול אף על פי שאינו עובד בפועל, מכיון שהוא מרצה על ידי הציץ על טמאת מקדש וקדשיו הרי זו היא עבודתו. (ב) והראב"ד (בהשגות שם) ורבנו תם (בתוס' מנחות מא א) חולקים וסוברים שכל הכהנים מותרים ללבוש את האבנט כל זמן שהם במקדש, אפילו שלא בשעת עבודה. (ג) ודעת רש"י (יומא סט א, וכן כתב המאירי ביצה סוף פ"א בתירוץ א) שאין באבנט משום איסור כלאים כלל, מפני שהוא קשה.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
