|
 שנת תשס"ז | שבת פרשת תזריע-מצורעיש דין ויש דייןהרב יוסף כרמלההפטרה בה נקרא השבת, עוסקת בישועה הגדולה שהגיעה לעם ישראל בעקבות נבואת אלישע:
"וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר יְקֹוָק כֹּה אָמַר יְקֹוָק כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן: וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה יְקֹוָק עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל" (מלכים ב ז' א-ב).
ההפטרה מסתיימת בפסוקים המתארים את קיום הנבואה תוך כדי חזרה על הפסוקים הללו כמעט מילה במילה, וז"ל הכתוב:
"וַיְהִי כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל וּסְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן: וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר וְהִנֵּה יְקֹוָק עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל: וַיְהִי לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת" (שם יח-כ).
כפי שניתן לזהות בקלות, המילה המנחה של הפתיחה והסיום היא "שער". מה עוד שהנביא קובע בנבואה את ה"שער" של המסחר במוצרי היסוד הן מבחינת מאכל האדם-הסולת והן מבחינת מאכל הבהמה-השעורים. בית הדין היושב בשעה אחראי גם על שמירת הצדק מבחינת השערים.
שאלת ה"שערים" הייתה שאלת המפתח של אותם ימים, בבחינת "להיות או לא להיות" שהרי קודם ל"נס" הגדול, נקבעו "שערים" אחרים בשער שומרון:
"וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב דִּבְיוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף" (שם ו' כה).
ננסה להסביר את העניין ואת מקומו החשבו של ה"שער" בנבואה זו.
ההפטרה עוסקת בישועה הגדולה שנתגלגלה על ידי ארבעת המצורעים ולכן היא נקבעה כהפטרת פרשת מצורע. כדי להבינה יש להבין את המאורעות שקדמו לה. בפרשיה הקודמת מספר לנו הכתוב כי המשבר בין הנביא ובין המלך הגיע לנקודת שפל נוראה. המצב בשומרון היה נורא ואיום. דברי התוכחה האיומים התקיימו בפעל.
אזהרת התורה כי עם ישראל עלול להענש בעונש הבלתי נתפס הפכה למציאות של ממש בימי אלישע:
"וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהוֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָךְ: וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ"
(דברים כ"ח נב-נג).
כך מתאר הכתוב את המצב בשומרון ערב נבואת הישועה של אלישע (עיינו ברש"י):
"וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן: וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חרייונים דִּבְיוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף: וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: ... וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר: וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ" (מלכים ו' כד-כח).
בעבר הסברנו כי מלך ישראל בתקופה זו הוא יהואחז, בנו של יהוא (דלא כרש"י). יהואחז ובנו ביצעו מהפך רוחני אדיר והשמידו את בית אחאב ואת עובדי הבעל מישראל. ההתנתקות מהצידונים בראשות אתבעל ונציגתו איזבל הביאה משבר כלכלי חמור. גם המצב הצבאי היה בשפל המדרגה כמתואר לעיל. זאת בהשוואה למצב הכלכלי והצבאי של ימי אחאב ש"משל בכיפה". מציאות זו הביאה למסקנות חמורות ביותר.
כלפי הנביא מכריז המלך:
"וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם" (שם ו' לא). הנביא שהדריך אותנו אשם בתוצאות הקשות.
כלפי הקב"ה מכריז המלך:
"הִנֵּה זֹאת הָרָעָה מֵאֵת יְקֹוָק מָה אוֹחִיל לַיקֹוָק עוֹד" (שם ו' לג). מסקנתו של יהואחז היא כי הקב"ה איננו שופט צדק, לית דין ולית דיין, מבחינתו אין טעם לפנות אליו יותר.
ה"שער" לאורך כל התנ"ך הוא מקום המשפט. לכן דווקא ב"שער" מקום המשפט, מוכיח אלישע כי למרות שהיה נראה להם שהכל אבוד, שאין למהפכה הדתית ביטוי בהשגחה האלקית, ו"אין דין ואין דיין" (גם מבחינת הקב"ה, ח"ן) דווקא משם תבוא הישועה. מה"שער" יצאו ארבעת המצורעים אל מחנה ארם ול"שער" ישובו לבשר את בשורת הגאולה. ב"שער" יקבעו "שערים חדשים". ב"שער" גם יבוא על עונשו השליש חסר האמונה.
שם, בשער שומרון, התברר ששופט כל הארץ עושה משפט, השאלה היא רק אם יש סבלנות לחכות למחר.
יהי רצון שנדע גם היום להפנים מסר חשוב זה של אמונה וסבלנות.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
