|
 שנת תשע"ח| שבת פרשת במדברשו"ת במראה הבזק: סעודה שלישית ותפילת ערבית במקומות שהשבת יוצאת מאוחר מאוד
תשרי תשס"ה שאלה א. אם בקהל המתפללים במנחה של שבת ישנן משפחות שצריכות לעשות סעודה שלישית, האם אפשר שיתפללו ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום, כי בלעדיהם אין מניין, ובכך למנוע מהם מצוות סעודה שלישית, או שהם פטורים מלהשתתף, או שהם יכולים למרות שכבר התפללו ערבית לאכול סעודה שלישית? ב. במקומות שנוהגים להתפלל ערבית בעוד היום גדול בגלל בעיית מניין, האם אפשר לעשות זאת גם בשבת, ולהתפלל ערבית של מוצאי שבת שעה לפני השקיעה עם "אתה חוננתנו"? תשובה א. לכתחילה ודאי שיש להימנע מלהגיע למצב בעייתי זה, ויש לאכול סעודה שלישית1 לפני שמתקבצים להתפלל מנחה, או לחילופין להנהיג סעודה שלישית בבית הכנסת. אך כשאין אפשרות לנהוג כן, נראה שטוב יותר שיתפללו תחילה2תפילת ערבית, כדי שלא יתבטל המניין, ולאחר מכן יאכלו סעודה שלישית3. ב. במקום מצווה או צורך חשוב אחר ניתן מעיקר הדין להתפלל ערבית של מוצאי שבת (עם "אתה חוננתנו") מפלג המנחה ולמעלה4, ומכל מקום לכתחילה ראוי להימנע מכך5, ובפרט במקום שהמנהג בימות החול להתפלל מנחה עד השקיעה6. ובשעת הדחק7 או במקום שקיים חשש שלא יוכלו לחזור ולקבץ מניין לתפילת ערבית8 ניתן להתפלל ערבית מבעוד יום, אף במקום שאין המנהג כן בשאר ימים. ___________________________ 1 לכתחילה יאכלו כביצה פת, ובשעת הדחק ניתן לסמוך על השיטות הסוברות שמספיק לאכול כזית מחמשת מיני דגן או דגים ופירות – שו"ע (או"ח סי' רצא סע' ה). 2 לכאורה היה מקום לומר שטוב יותר שיאכלו סעודה שלישית על אף שיפסידו על ידי כך תפילה בציבור, וכפי שמצינו בפוסקים שהתירו משום סעודת מצווה להתפלל ביחידות. ועיין בשו"ת "יד אליהו" (סי' ו), והביאו גם בספר "דעת תורה" למהרש"ם. ו"כף החיים" (סי' צ ס"ק סז) אסר להתפלל ביחידות אף במקום סעודת מצווה. (אך מקור דבריו הוא "יד אליהו" הנ"ל, ושם מבואר להיפך – וצריך עיון). כל שכן סעודה שלישית, שאינה מצווה בעלמא אלא מחויב לעשותה. ועיין בספר "הליכות שלמה" (לגרש"ז אוירבך פרק ה סע' יז), שכתב שהטעם שמי שרגיל להתפלל בהנץ החמה רשאי להמשיך כן אף ביחידות אם אין מניין שמתפלל בשעה זו, וראה ב"ביאור הלכה" (סי' נח ד"ה ומצווה), משום שנוהג בקביעות להתפלל בהנץ החמה הוי כנדר. ואם כן עומדות לפניו שתי חובות: אחת להתפלל במניין ואחת לקיים את "נדרו" להתפלל בזמן הנץ החמה – והוא רשאי לבחור איזה מהן שירצה. וייתכן שעיקרון זה גם שייך בנדון דידן. אך גם אם נאמר שבגלל שמתפלל ערבית מפסיד מצוות סעודה שלישית, מכל מקום אפשר שיש להעדיף את קיום המניין על פני מצוות סעודה שלישית, כעין מה שמצינו בגמרא (ברכות מז ע"ב), שר' אליעזר שחרר את עבדו כדי לצרפו למניין אף ששחרור העבד כרוך באיסור, והובא להלכה בשו"ע (יו"ד סי' רסז סע' עט). ואף שלא מצינו שבשביל להתפלל בציבור הותר לעבור על איסור, כאן ישנה סיבה נוספת להתיר, כיוון שהוא מצוה דרבים (כמבואר בגמרא שם), שכן אלמלא שחרר את העבד לא הייתה מתקיימת כלל תפילה בציבור, וכולם היו מתפללים ביחידות. וניתן לחלק, שבמקרה שבגמרא לא הייתה ברירה כלל, ואילו בנדון דידן מחמת "פשיעה" של המתפללים אינם מתקבצים מחדש לתפילת ערבית, ואפשר שבכגון זה אין אומרים "חטא כדי שיזכה חברך". ועיין בתוספות (שבת ד ע"א ד"ה וכי אומרים). עוד מצינו במהרי"ל (מנהגים, שבת סע' יא) שכתב שכיוון שאין לשתות מזמן שהתפללו מנחה עד הערב דאז הנשמות חוזרות לגיהנם, והובא להלכה ברמ"א (או"ח סי' רצא). משום כך אם לא הספיקו לאכול סעודה שלישית עד שהתפללו מנחה יותר לא יאכלו עד הערב. אם כן, אפשר שכדי שלא יתבטל המניין ניתן יהיה להפסיד סעודה שלישית, וצריך עיון. ו"מגן אברהם" (סי' רצא ס"ק ד) תמה על דברי מהרי"ל הנ"ל, ולא נראה לו משום כך לדחות מצוות סעודה שלישית. נציין כי המנהג הנפוץ הוא שלא לחשוש לדעת המהרי"ל. ונראה שבנדון דידן ישנה אף חשיבות גדולה יותר לתפילה במניין, כיוון שבמקרים רבים החיבור של הקהילה ליהדות נשען במידה רבה על התפילה בבית הכנסת, וישנה חשיבות גדולה בקיום התפילות כתקנן, ומלבד זאת אם לא תתקיים תפילה בציבור ישנם אנשים שלא יתפללו כלל, אף לא ביחידות. כל האמור הוא בהנחה שלאחר תפילת ערבית אין שייכת יותר מצוות סעודה שלישית, וקצת משמע כן גם מ"מגן אברהם" (סי' תיט), במה שכתב שאם סעד לאחר שהתפללו ערבית של מוצאי ראש חודש (מבעוד יום) לא יאמר "יעלה ויבוא" בברכת המזון. ולפי זה משמע קצת שסעודה זו אינה שייכת יותר לראש חודש. אך אין הדבר מוכרח כל-כך, שכן ודאי גם לאחר תפילת ערבית עדיין אסור במלאכה, ועדיין היא שבת אצלו לכל דבר, ואם כן גם הסעודה מתייחסת לשבת ועדיין מחויב בה. ועיין בהרחבה רבה בנושא זה (לאלו דברים ערבית קובעת את תחילת הלילה) בשו"ת "במראה הבזק" (ה תשובה סג). 3 לכאורה, גם אם נאמר שלא איבד את מצוות סעודה שלישית, אפשר שמכל מקום אסור לו לאכול מצד שכבר נתחייב בהבדלה, וכן כתב בהקשר זה "מגן אברהם" (סי' רצט ס"ק א) שמי שהתפלל ערבית במוצאי שבת מבעוד יום כבר נתחייב בהבדלה ואסור לו לאכול עד שיבדיל. אך נראה שניתן להקל לאכול אף ללא הבדלה, כיוון שכבר השיג "פרי מגדים" במקום על "מגן אברהם", וכתב שלא דמי לערב שבת, דעל ידי הקבלה הוא שבת וחייב בקידוש מה שאין כן בהבדלה דעדיין לאו חול הוא לשום דבר, ועיין ב"משנה ברורה" (סי' רצט ס"ק א) וב"שער הציון" (ס"ק ב וכן ס"ק ה). 4 שו"ע (או"ח סי' רצג סע' ג). 5 "משנה ברורה" (שם ס"ק ט). 6 "משנה ברורה" (שם). וביאור העניין הוא שנחלקו רבנן ור' יהודה (ברכות כו ע"א) ממתי נחשב לילה לעניין תפילה, שדעת רבנן שמשעת צאת הכוכבים הוא לילה ודעת ר' יהודה שמשעת פלג המנחה נחשב לילה. ומסקנת הגמרא (שם כז ע"א) שאין הכרעה במחלוקת זו, וניתן לבחור לנהוג כאחת השיטות. והובא להלכה בשו"ע (או"ח סי' רלג סע' א), אך כתב (שם) עוד השו"ע, שיש לנהוג כשיטה אחת באופן עקבי, ואין לנהוג פעמים כרבנן ופעמים כר' יהודה, כיוון שהוא תרתי דסתרי. ואם כן כל שכן בנדון דידן, שאין להתפלל ערבית של מוצ"ש מבעוד יום, כשהמנהג באותו מקום בשאר הימים להתפלל מנחה עד השקיעה. 7 שו"ע (או"ח סי' רלג סוף סע' א) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק יא). 8 "משנה ברורה" (שם ס"ק יא).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
