|
 שנת תשע"ט| שבת פרשת וישבהלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזיתעורך: הרב הדיין עקיבא כהנא ,חוקר במכון משפט והלכה בישראלאחריות בית הארחה לנזקים שנגרמו עקב פשפשים דיינים: הרב עדו רכניץ, הרב אליהו בלום, הרב יעקב סלקמון המקרה: התובעים התארחו עם קבוצה שהם ארגנו בבית הארחה של הנתבעת, לאחר שהיו שם, הם גילו שפשפשים שהיו בבית ההארחה עברו לביתם, ולאחר שהנתבעת שלחה אליהם מדביר שלא עזר, הם נאלצו לזרוק רהיטים על מנת להפטר מהפשפשים. הם תובעים סכום של כ-60,000 ₪ כפיצוי על הנזקים שנגרמו להם, לבית הדין הובאו שני עדים מהקבוצה שהעידו על כך שגם להם היו פשפשים. לטענת הנתבעת יתכן שנגע הפשפשים הגיע ממקור אחר, כמו כן היא הזמינה לאחר הסיפור הזה הדברה נוספת שכן עבדה. כמו כן הנתבעת הסכימה לדון בדיני תורה, למרות שיש לה ביטוח והביטוח לא חל באופן של דין תורה. פסק דין: על הנתבע לשלם לתובע 30,472 ש"ח ₪ כפיצוי על הנזקים שנגרמו להם. נימוקים: א. חיוב על פי המנהג כשאדם נכנס למקום על דעת כן כיון שאדם שנכנס לבית הארחה נכנס על דעת זה שיש לבית ההארחה ביטוח, הרי שניתן שיש להתחשב בכך ולפצותו לפי זה. כך עולה ממאמרו של הרב אשר וויס (תחומין ל, עמ' 278) שכתב שבמקרה של רשלנות רפואית ניתן לתבוע בבית המשפט משום שעל דעת כן התחייבו, אף שהתחייבות חברת הביטוח היא כלפי המזיק משלוש סיבות: א. ניתן לכפות את המזיק לשלם על נזקו. ב. חלק מהחוזה הוא לפצות את הניזוק ממנו. ג. כספי הביטוח כאילו מיועדים לניזקים, ולכן הדיון הוא על זכות קיימת. ב. דיון בבית הדין לפי מנהג המדינה ולא לפי דין תורה לבית הדין יש סמכות לדון גם במקרה שהדין הוא על פי המנהג, וזאת כמו שכתב הסמ"ע (כו, יא) שאם אדם מתחייב לדון לפי דיני גויים, הוא חייב לעשות כך כי חל שעבוד על נכסיו. לכן אדם מבין שבמקרה של נזק הוא יהיה זכאי לשיפוי גם כאשר אין לפי דין תורה חיוב, משום שבהסכם עם נותן השירות הוא משלם גם עבור הביטוח. לכן גם בדיון בבית הדין, בית הדין פוסק לפי דיני ראיות שלא לפי דין תורה, וכמו כן מטיל אחריות גבוהה יותר על העסק, ומצד שני מפחית את החיוב כשהניזק היה יכול לצמצם את הנזק. ג. מקור הפשפשים וחיוב שמירה על נכסי המתארחים בבית הארחה לאור המידע שבית הדין ראה, לא סביר שהפשפשים הגיעו על ידי המתארחים, משום שהם לא סבלו לפני כן מפשפשים. לכן מהדין (שו"ע חו"מ שצח, ה) אדם שהרשה לחבירו להכניס דברים לחצירו חייב בנזקיו, חוץ ממקרים של אונס גמור, במקרה זה אין זה אונס גמור, משום שעל בית ההארחה לבדוק את החדרים, ואף אם אינו מחוייב לשמור הוא חייב על הנזק. אלא שאין לחייב אותה לפי דין תורה על נזק גרמא. ד. גובה הנזק ניתן היה להפטר מהפשפשים בלי השלכת הריהוט, אולם מדובר על הדברה יקרה הכרוכה ביציאה מהבית, ולכן לפי שיטת חישוב של הדברה ושכ"ד היינו מגיעים ל 22,000 ₪, לפי שיטת חישוב של נזקים פחות אשמה תורמת נגיע לסכום דומה, לכן בית הדין פוסק לחייב עבור הריהוט 20,000 ₪ כפיצוי. על עוגמת הנפש יש לחייב בנוסף 10,000 ₪. בנוסף ישלמו הנתבעים את ההשתתפות באגרת בית הדין בסך 472 ₪.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
וישב תשע"ט
וישב תשע"ט
