|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת ויחיהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)מסייע לדבר עבירה ועוון חילול השםלפי העיקרון שהובא בשם מו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל כי בכל סיוע לדבר עבירה, גם כאשר האיסור הוא מדרבנן, יש לחוש גם לעוון החמור מדאורייתא של חילול השם ח"ו יובנו גם דברים נוספים. תשובתו של רבי יוחנן לעולא (נדרים כב ע"א) פירושה כיון שהיה ברור שהייתה במצב של פיקוח נפש תשובתך לרוצח לא היה בה חילול השם. גם דברי בעלי התוס' (סוטה מא ע"ב ד"ה כל) יתבארו בדרך זו איסור חנופה לעוברי עבירה הינו חמור מאוד בגלל עוון חילול השם הכרוך בו לכן רק במקום סכנה מותר לעבור עליו ואין בו חיוב מסירות נפש מדין "ונקדשתי". רבנו מעלה לדיון את השאלה, אם במקום שאין פיקוח נפש אבל ברור לכל שהסיוע לעבריין או דברי העידוד הם תחת לחץ גם אין צורך לחשוש לחילול השם (עמוד הימיני סימן יא סע' ג ס"ק ח) ומסכם את הנושא בדרך זו:
א. כשכולם עומדים בסכנת מות אסור לברור האחד למיתה גם אם על ידי זה ינצלו האחרים, משום "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי…"
ב. כשהעכו"ם דורשים זאת כתנאי להשאירם בחיים, יש נימוק נוסף לאסור זאת, והוא מצד קדוש השם, שלא ירגילו להמריך הלבבות לכך.
ג. כשייחדו העכו"ם אחד מהם, אם חייב מיתה בדיניהם – ימסרוהו. ואף זו אינה מדת חסידות. אולם אם אינו חייב מיתה אסור למוסרו, מצד קדוש השם.
ד. המוסר עצמו להציל חבירו בכל גווני דלעיל. קדוש יאמר לו ודרגתו נשגבת עד מאד.
ה. נשים שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת ונטמאנה, ואם לא נטמא את כולכן, אם לא ייחדו, אסור להן למסור אחת. ואם ייחדו, לא שייך בזה משום מדת חסידות שלא למוסרה, כיון שעל ידי זה תטמאנה כולם – מוטב שתטמא אחת מאשר כולן.
ו. לסייע לעכו"ם (לפי הש"ך גם בישראל מומר) בפעולת העבירה, כשהדבר בידו ממילא אין איסור, אולם לעודד אותו אפילו בדיבור, אסור מן התורה באיסור חמור מצד חילול השם.
ז. במקום סכנה מותר גם לחזק ידיו בעידוד וכיו"ב, כי בכהאי גוונא אין חילול השם, שהכל מבינים שאינו מסכים עמו ועושה רק מחצת יראה. ויש להסתפק אם קיימת סיבה אחרת גלויה לכל שעי"ז ניתן להבין שלא מחמת שמסכים עמו אומר לו דברי החיזוק, אם מותר (עמוד הימיני שם).
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
