שנת תשפ"ב | שבת פרשת וארא

שו"ת במראה הבזק: אכילת אוכל שחומם בשבת במקום של חשש חילול שבת

(מתוך ח"י)

פלורידה, ארה"ב                          Florida, USA

אדר תשע"ה 

שאלה

בית הכנסת שאני מתפלל בו, מידי פעם נמצא בclub house , הנמצא במתחם מגורים סגור ויוקרתי. במקום זה משתמשים שם גם תושבים לא יהודים או יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואז מתפללי בית כנסת זה  מתפללים במקום אחר.

שבת זו לא הייתה מיועדת לשימוש בית הכנסת, אך מכיוון שהאירוע בשבת זו היה עליה לתורה של חתן יהודי, לא דתי, הסכים הרב שהאירוע יהיה יחד עם תפילת הציבור בקהילתו, ובכך הרוויח שבת נוספת של תפילה במקום מכובד ויפה. 

הרב אף הכריז בדרשתו לפני מוסף, שהציבור מוזמן לקידוש וסעודת מצווה, שנערך על ידי המשפחה ובאחריותה ובאדיבותה לטובת כל המתפללים.

והנה עם התחלת הקידוש המתפללים ברובם המוחלט הלכו לביתם בחשאי ולא נישארו לקידוש, המארחים נעלבו מאוד. שאלתי את הרב מה קרה? מדוע שינה דעתו? והשיב כי על אף שהאוכל כשר, כגון סלטים קרים, עוגות, פיצוחים, חמין, הוא ראה את האוכל הנוסף שהיה קר (דגים ועופות), מחומם על גבי נרות בשבת זו מתחת למגשי  ההגשה,  על ידי המלצרים הגויים ולכן אסור לאכול אוכל כזה.

השאלה שלי האם נהג הרב ראוי?

א.   רב בית כנסת אסור לו להתיר הכנסת מזון לקידוש אא״כ כל הקידוש בפיקוחו המלא. היה צריך לכתחילה לדאוג שגם ההגשה של האוכל תהיה בכשרות, לטענתו, מכיוון שגילה חילול שבת, בהגשת האוכל, והוא לא היה  אחראי לקידוש, חובתו הייתה להתריע על כך.

     שאלתי אותו, מה לגבי הלבנת הפנים של המארחים? גם אם יש לו ספקות שיתיר לקהל לפחות אכילת דברים קרים שאין בהם ספקות או את החמין שלא חומם בשבת?

ב. הרי התירו איסור שבות במקום מצווה!! 

החלטתי להישאר שם לאכול קצת ולברך את החתן והכלה, ולצמצם במקצת את הנזק הנפשי שניגרם למשפחה. האם נהגתי נכון?

כיוון שאחרי שיחה עם הרב נשארו עדיין שאלות פתוחות, סיכמתי עמו שנשלח שאלה ל"ארץ חמדה" כדי לברר את הנושא ההלכתי.

שאלת הבהרה:

כדי שנוכל לטפל בשאלה, אנא השב לנו על שאלותינו הבאות:

לגבי השאלה אם היה מותר לחמם את האוכל וכן האוכל שחומם נאסר, צריך את הפרטים המלאים של מה שקרה:

1.  האם האוכל היה מבושל כל צרכו לפני שבת?

2.  האם מדובר במאכלים עם רוטב או יבשים?

3.  האם המלצרים הגויים פעלו על פי הוראות שקיבלו, או שקיבלו הוראות אחרות ופעלו בניגוד להוראות?

תשובת השואל לשאלת הבהרה:

1. האוכל היה מבושל כל צרכו מלפני השבת.

2. המדובר הוא הן במאכלים יבשים, כמו שניצלים וכדו', והן במאכלים שבאים ברוטב כמו עופות ברוטב כלשהו, כשהעיקר הוא העוף ולא הרוטב שאותו לא אוכלים לבדו כלל, ובא רק להשביח את טעם העוף בעת הבישול.

3. האש הודלקה בשבת על ידי המלצרים הגויים העובדים בשרות חברת הקייטרינג.

     גם לדעת הרב של בית הכנסת, המלצרים עשו זאת על דעתם בלבד, שכן המוצרים חוממו על פלטת שבת מלפני השבת, והמלצרים רצו שהאוכל ימשיך להיות חם כל זמן האכילה (למשך כשעה).

4. כנ״ל המלצרים פעלו בניגוד להוראות, שכן בגלל השבת, לא היה יחד איתם משגיח בעת ביצוע הגשת האוכל. ניתן היה בהחלט להסתפק באוכל שחומם על הפלטה לצורך הגשתו לאורחים. אולי גם המלצרים ראו שהאוכל התקרר בגלל אריכות התפילה, וחממוהו על דעת עצמם. (הרב אמר לחלק מהציבור שראה חלק מהמאכלים קרים ו"פתאום״ הם חמים, והבין שחוממו בשבת.

יש לציין, שהיו שם בקידוש גם:

צ'ולנט שהיה בסיר מיוחד רותח מלפני השבת (כמקובל בצ'ולנט), שאותו הגישו ללא כל חימום כמקובל.

עוגות, פיצוחים, בורקסים, פירות, ירקות.

לא היה שום תבשיל על בסיס דבר לח, כמו מרקים, רק עופות ובשר עם רוטבי הבישול שלהם.

תשובה

אנו מאוד מעריכים את פועלך למען הקהילה ואת רגישותך בנושא 'בין אדם לחברו', וכך צריך להיות. צריך גם להקפיד מאוד על כבודו של רב בית הכנסת שהוא ה"מרא דאתרא" במקום. כיוון שהוא הסכים להצטרף לשאלה אנחנו שולחים לכם את תשובתנו.

כדאי לזכור שהאחריות המוטלת על כתפי הרב היא מאוד קשה ורבת משמעות. כאשר הרב צריך לפסוק בשאלה הלכתית כל שהיא, עליו לקחת בחשבון גם את השאלה ההלכתית ה"טהורה", כלומר מה נפסק להלכה בשו"ע במקרה שכזה, ובנוסף את ההשלכות החברתיות וההלכתיות לזמן ארוך שיהיו לפסק שלו.

אלה הכללים ההלכתיים הנוגעים לשאלתכן:

א.     אסור ליהנות בשבת ממלאכת גוי שנעשתה לצורך ישראל אף כאשר ישראל לא ציווה אותו על כך¹. איסור ההנאה בשבת קיים, אף אם הגוי עשה את המלאכה כחלק מעבודה בתשלום², ולא שייך כאן טעם ההיתר משום שהגוי 'אדעתא דנפשיה עביד'³.

ב.     מאכלים מבושלים שניתן לאוכלם בדוחק אף בהיותם קרים, אם גוי חימם אותם בשבת עבור ישראל, אין איסור לאוכלם, הואיל ואין זו הנאה משמעותית⁴.

ג.      מאכל שלא היה ראוי לאוכלו בעודו קר, וצווה יהודי לגוי להבעיר אש על מנת לחממו, יש איסור לאכלו אף לאחר שהתקרר⁵. אמנם אם הגוי עשה כן מעצמו⁶, או שהאמירה לא נעשתה במזיד, אין לאסור לאכול את האוכל לאחר שנצטנן⁷. יש לציין שלפי ההבהרה שקבלנו, בנידון של שאלתנו העובדים הנכרים פעלו על דעת עצמם.

ד.     לגבי המאכלים שבאים ברוטב כמו עופות ברוטב כלשהו, כשהעיקר הוא העוף ולא הרוטב, יש להסתפק האם דינם כמאכל יבש או כמאכל לח (אשר חוששים בו לבישול אחר בישול)⁸. אבל גם אם אצלנו ייחשב אוכל זה כדבר לח, יהיה מותר לאכלו כשיצטנן⁹. ואם האוכל נשאר חם¹⁰ גם לפני שהחזירו אותו לאש, יהיה מותר, לאשכנזים, לאכול ממנו גם בעודו חם¹¹.

ה.     לגבי השאלה האם מותר לכתחילה לומר לגוי להדליק אש הואיל וזהו צורך מצוה, יש לציין שלהלכה נפסק שלא הותרה אמירה לגוי באיסור דאורייתא אף לצורך מצווה¹². אמנם דעת העיטור¹³ היא שאף אמירה באיסור דאורייתא לצורך מצווה, מותרת.

יש מהפוסקים שהקלו לסמוך על דעת העיטור במקום מצווה דרבים¹⁴, אמנם נראה שבמקרה מסוג זה, בו יש גם אוכל אחר כגון צ'ולנט ועוד מאכלים שרגילים לאוכלם קרים, לא נכון להקל על סמך שיטת בעל העיטור. נציין כי במקום שנהגו לסמוך על העיטור אין למחות בעדם¹⁵.

____________________________

¹    שו"ע או"ח רעו, א; שכה, יב.

²    רמ"א או"ח רעו, א.

³    משנה ברורה שם, ס"ק ד.

⁴    השו"ע או"ח רעו, א פסק שמותר ליהנות מנר שהדליק הגוי בשבת לצורך היהודי, במידה והיה כבר נר אחר בבית. וביאר זאת המ"ב (סימן רעו ס"ק לב; שז ס"ק עו) שכל שיכול לעשות את אותו שימוש ע"י הנר הראשון, מותר ליהנות מן האור של הנר שהדליק הגוי, אף אם השימוש הראשוני היה נעשה רק ע"י הדחק.

לפי זה, יש להתיר אכילת מאכלים שחוממו ע"י גוי בשבת, אם היה ניתן לאוכלם בדוחק כשהם קרים.

אמנם הרב משה פיינשטיין מסייג את ההיתר הנ"ל וכותב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סימן מז אות ב) שזה דווקא במציאות שאת אותה הנאה שסיפק הגוי ניתן היה להשיג בדוחק גם בלעדיו, כגון שכבר היה נר אחד, והגוי הוסיף עוד אור, כך שהיה ניתן לקרוא בדוחק גם לאור הנר הראשון. אבל במציאות שלא היה ניתן לקבל כלל את ההנאה שהגוי סיפק ממקום  אחר (ובמקרה שלנו - מאכלים חמים), אין היתר ליהנות ממלאכת הגוי, אף שהאדם היה יכול להסתדר בלעדיה. לפי דעתו, אסור בהחלט לאכול מאכלים שחוממו בשבת ע"י גוי.

אמנם במ"ב (רנג ס"ק צח) מפורש שמותר לאכול בשר שחומם בשבת ע"י גוי, היות וניתן לאוכלו קר, כפי שיובא לקמן בהערה 5. וכמו כן כתב (סימן רנב ס"ק ל) שמותר להשתמש בנעל ובבגד שהחליקם גוי בשבת, היות וניתן היה לנעול וללבוש גם לולא מלאכת הגוי. [אמנם יש לעיין לגבי דבריו במקום אחר (שכז ס"ק טז) שבו הוא  כתב לאסור נעילת נעל שצוחצחה ע"י גוי בשבת, אף שניתן לנועלה גם לולא הצחצוח. עיין בשונה הלכות (שכז סעיף ג), שש"כ (פרק ל הערה קסז), פסקי תשובות (שכז, ה) ויביע אומר (כרך ד, סימן כח ס"ק יד).]

⁵    הרשב"א בתשובה כתב (שו"ת הרשב"א החדשות מכתב יד, סימן יח, הביאו הב"י או"ח רנג) שאם גוי הדליק את האש בציווי של היהודי, וחימם שם אוכל, יש איסור לאכול את אותו האוכל, אף לאחר שהתקרר (בביאור דבריו עיין מנחת שלמה קמא, סימן ה). דין זה הינו קנס על כך שהיהודי צווה את הגוי לעשות לו מלאכה בשבת. הרמ"א (רנג ה) פסק את דברי הרשב"א הללו.

המשנה ברורה (ס"ק צח) כותב כי האיסור חל רק על דבר שלא ניתן לאוכלו כשהוא קר, כפי שהבאנו לעיל שאין איסור הנאה בדבר שניתן ליהנות ממנו אף ללא מעשה הגוי.

אמנם לדעת האגרות משה, בכל מקרה יש לאסור, היות ולא היה ניתן לקבל כלל את הנאת חימום המאכל, לולא מלאכת הגוי.

⁶    משנה ברורה, סימן רנג ס"ק צו.

⁷    בתשובת הרשב"א משמע שהאיסור הוא דווקא במציאות בו האדם הזיד, היות והאיסור רק משום קנס.

⁸    ראה ספר ארחות שבת (פרק ראשון סעיף כב) שיש אומרים שמספיק שרוב המאכל הוא יבש כדי לתת לכולו הגדרה של יבש, אבל "למעשה מורים גדולי הוראה" שאם יש כמות של רוטב העומדת בפני עצמה בתוך הכלי יש להחשיב את הרוטב כמאכל לח.

⁹    על פי המשנה ברורה הנ"ל (סימן רנג ס"ק צו).

¹⁰  גם אם היה פחות משיעור יד סולדת בו, כל עוד שעדיין הורגש חימומו הקודם שנעשה בהיתר.

¹¹  על פי הרמ"א (סימן רנג סעיף ה), שאין בתבשיל לח משום בישול אחר בישול, כשעדיין לא הצטנן לגמרי.

¹²  כן סתם השו"ע בסימן שז סעיף ה, וכן הכרעת המ"ב בסימן  שז ס"ק כד, ובסימן רעו ס"ק כג, כד.

¹³  שער ג הלכות מילה, דף מט, טור א.

¹⁴  כן עולה מהמ"ב בסימן רעו ס"ק כה. אמנם יש להעיר שהמ"ב כתב כן במקום הצלה מעבירה, אך יש עוד פוסקים שהתירו במקום מצווה דרבים: עיין לוית חן, סימן יז, עמוד כה-כו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר