שנת תשפ"ב | שבת פרשת בא

הלכה פסוקה: התמורה המגיעה לבעל פרדס בגין הסכם לרכישת אתרוגים

'ארץ חמדה גזית' ירושלים / תשרי תשפ"א / תיק מס' 81005-2

 דיינים: הרב עדו רכניץ, הרב דניאל לונצר, הרב אבשלום ביידני

המקרה בקצרה: התובע הוא בעל פרדס אתרוגים, הנתבע ביקש לרכוש את האתרוגים שיגדלו בפרדס, ובין הצדדים נחתם הסכם. בין הצדדים התגלעה מחלוקת שהגיעה לפתחו של בית הדין.

בפסק הדין הראשון שניתן (וכבר פורסם כאן) נקבע כי יש תוקף הלכתי להסכם וכי הוא מחייב את הנתבע לשלם עבור כל אתרוג מרמה ג' ומעלה. אולם, הנתבע אינו צריך לשלם על אתרוגים שיש ספק האם הם ברמה ג' ומעלה.

בעקבות זאת, נדרש בית הדין להחליט כמה על הנתבע לשלם לתובע ובכל עסק פסק דיו זה.

בהסכם נקבע כי הנתבע ישלם 18 ₪ לכל אתרוג מרמה ג' ומעלה. התקיימו חמישה קטיפים, ולגבי הקטיף הרביעי והחמישי התגלעה מחלוקת בין הצדדים. בסופו של דבר מהקטיפים האחרונים נשארו 2,100 אתרוגים שהנתבע לא לקח, שאת חלקם הקטן התובע הצליח למכור על פי הוראת בית הדין. בנוסף, התובע נתן 800 אתרוגים לארגון חסד.

לטענת התובע האתרוגים היו ברמה גבוהה, ובכל מקרה גם אם היו ברמה ג', הנתבע היה צריך לקנות אותם. לכן לטענתו על הנתבע לשלם על כל האתרוגים מרמה ג' ומעלה סך 18 ₪ לאתרוג, סך הכל התובע ביקש לקבל סך 37,800 ₪. התובע הודה שמסכום זה יש לנכות את הסכום שקיבל עבור האתרוגים שהצליח למכור בסך 6,500 ₪.

לעומתו, טען הנתבע שהוא אינו חייב לתובע כלום, משום שהתובע הפר את ההסכם, וכן בגלל שאיכות האתרוגים היתה נמוכה מאד. בנוסף, התובע ויתר על 800 אתרוגים מקטיף 4 כאשר אמר שהוא ינסה למכור אותם. מעבר לכך, האתרוגים שחולקו על ידי התובע לצדקה, הם היו ברמה ד' ובכלל התובע לא היה רשאי לחלק אותם ולכן הנתבע פטור מלשלם עליהם.

בית הדין נעזר ברב ד', במומחה בית הדין. הרב ד' בחן מדגם מתוך האתרוגים שנשארו בידי התובע שבועיים לאחר סוכות והגיש לבית הדין חוות כתובה על האיכות של האתרוגים שבדק.

פסק הדין: הנתבע ישלם 16,258 ₪ עבור האתרוגים שהיה אמור לרכוש.

נימוקים בקצרה:

א. האם התובע הפר את ההסכם בין הצדדים?

לטענת הנתבע התובע הפר את ההסכם כי לא טיפל כראוי בפרדס שלו, ובכך שסירב לבצע מיון של האתרוגים ביחד איתו. בית הדין קבע כי גם אם נקבל את טענתו העובדתית של הנתבע, הרי שההסכם לא היה מותנה בכך. טענות אחרות על כך שהתובע הכריח את הנתבע לקחת חלק מסוים מהאתרוגים, לא נתמכו בעדות העובד של הנתבע. התובע אמנם טען שהוא הציע לנתבע למיין את האתרוגים, אלא שהצעה זו חורגת מההסכם שביניהם והיא לא העניקה לנתבע זכות לבחור אילו אתרוגים לקחת.

ב. המחלוקת בין הצדדים לגבי איכות האתרוגים

בין הצדדים היו מחלוקות רבות לגבי פרטי העסקה. בין המחלוקות היתה מחלוקת עיקרית לגבי טיב האתרוגים, כאשר הנתבע טען שהאתרוגים היו באיכות נמוכה, פחות מרמה ג'. בעניין זה בית הדין שמע את עדויות שני העדים שהגיעו לבית הדין: עובד של הנתבע, ואדם שמכר את האתרוגים עבור הנתבע. מדבריהם עלה שהקושי למכור את האתרוגים לא נבע מכך שהם היו ברמה נמוכה מאוד, אלא מכך שהלקוחות של הנתבע רצו אתרוגים ברמה גבוהה. ולכן טענת הנתבע נדחתה.

ג. הטענה שהתובע ויתר על מכירת קטיף ד לנתבע

הנתבע טען שהתובע ויתר על מכירת קטיף ד לנתבע בכך ששלח את האתרוגים למכירה בבני ברק. בית הדין דחה את טענת הנתבע משתי סיבות:

א. ההסכם המקורי העביר את האתרוגים לבעלות הנתבע, ולכן הם לא חזרו לבעלות התובע בלי מעשה קניין (שו"ע חו"מ קפט, א).

ב. התובע לא אמר שהוא מוותר על זכותו על פי החוזה.

ד. תשלום על האתרוגים שניתנו לצדקה

לגבי התשלום על האתרוגים שניתנו לצדקה נחלקו דייני בית הדין:

לדעת המיעוט, הנתבע אמר לתובע שאין לו מה לעשות עם האתרוגים, והתובע מסר אותם בתום לב לצדקה. למרות שהתובע לא היה רשאי לעשות כן כיון שהאתרוגים היו שייכים לנתבע, הרי שעדיין אין לחייב את התובע במחיר מלא. זאת, משום שכיון שהנתבע לא היה מעוניין לסחור באתרוגים אלה, הרי שיש להם דין של אתרוגים לאחר סוכות ששווים פחות (ע"פ פתחי תשובה חו"מ שסג, א). לכן לדעת המיעוט יש לפשר בין הצדדים, ולהפחית את העלות שהתובע ישלם ל-4 ₪ לאתרוג, במקום העלות האמיתית שהיא 10 ₪ לאתרוג.

לדעת הרוב: התובע טען שנתן לצדקה את האתרוגים כדי שלא ילכו לאיבוד, אולם, הוא הוא לא היה רשאי לעשות זאת ללא הסכמת הנתבע שהאתרוגים שייכים לו. למרות זאת, לא מדובר על גזל אלא על נזק (נתיבות המשפט רצא, ז), שכן התובע לא התכון לגזול מהנתבע. אמנם גם גזלן בשוגג נקרא מזיק (נתיבות המשפט כה, א). ולכן יש לחייב את התובע על הנזק שגרם לנתבע. אמנם, כיון שאיכותם של האתרוגים שנמסרו היתה נמוכה, הרי שיש להפחית 20% מהאתרוגים שהיו ברמה נמוכה מרמה ג'. על שאר האתרוגים התובע חייב להשיב לנתבע 10 ₪ לכל אתרוג, סך הכל 5,120 ₪.

ה. הכרעה בנוגע לשאר האתרוגים

800 אתרוגים נמכרו על ידי התובע בסך 13,000 ₪ לטענת התובע, והרווח של הנתבע היה 6,500 ₪, משום שחצי הסכום שולם למי שמכרו את האתרוגים. כיון שסביר שהאתרוגים שנמכרו היו מרמה ג' ומעלה נקבע שהנתבע ישלם על 650 אתרוגים מחיר מלא, ועל 150 יופחתו 12% שהם 18 אתרוגים, ולכן הנתבע ישלם על 782 אתרוגים 18 ₪ לכל אתרוג.

מעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר