שנת תשפ"ג| שבת פרשת שופטים

שו"ת במראה הבזק: שימוש בברז חשמלי בשבת

ירושלים, ישראל                                Jerusalem, Israel
אייר תשע"ד 

שאלה:
האם מותר להשתמש במכשיר¹ ברז חשמלי² בשבת?

תשובה:
כיוון שמכוונים את המכשיר מערב שבת שיפעל בשבת, ובשבת עצמה המים מתחממים מאליהם והברז נפתח מעצמו והאדם אינו גורם בשבת לחימום המים, אין איסור בהפעלת המכשיר באופן זה³.

דין המים החמים היוצאים מן הברז כדין מים שהוחמו בשבת ויום טוב בהיתר – ראו דינם לעניין רחיצה בתשובתנו בשו"ת במראה הבזק חלק ה תשובה לג.

______________________
¹ המכשיר פותח בידי תלמידים מישיבת תורה ומדע שעל יד מכון לב בירושלים.

² במכשיר ישנו 'משגיחום' היודע לקבל מים חמים וקרים ולהוציא אותם בטמפרטורה קבועה. המכשיר יוצר מעקף לברז, מוציא ומפסיק את זרימת המים בצורה אוטומטית ופועל באמצעות שעון שבת. מכוונים את השעון לשעה מסוימת, ובאותה שעה הברז נפתח מאליו ומוציא את המים בטמפרטורה שנקבעה ואדם יכול להיכנס תחת הזרם ולהתקלח. האדם אינו פותח את הברז בשבת ואינו משפיע בשבת בשום צורה על חימום המים ופתיחת הברז.

³ לגבי עצם הפעלת המכשיר מערב שבת כך שיפעל בשבת יש לדון בשני נושאים:

א. עשיית פעולה בערב שבת שתגרום למלאכה להיעשות מאליה בשבת:

במשנה (שבת א, ה-ו) נאמר: "בית שמאי אומרים: אין שורין דיו וסמנים וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים: אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום... ובית הלל מתירין". הגמרא (שם יח ע"א) מבארת ששורש המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל הוא אם ישנו איסור שביתת כלים. בתוספתא שבת (וילנא א, ט; ליברמן א, כא) מבואר שנחלקו בדרשת הפסוקים. בית שמאי למדו מהכתוב "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמות כ, ט) שתהא כל מלאכתך עשויה. שיטת בית הלל נדרשת בשני אופנים: א) "עושה אתה (ולגרסה אחרת: עשה אותה) כל ששה", כלומר: עושה אתה כל שישה אף באופן שעל ידי עשייה זו הנעשית סמוך לשבת תימשך ותיעשה המלאכה מאליה בשבת; ב) דרשת בית הלל מתבססת על דרשת הפסוק "ששת ימים תֵּעָשֶׂה וביום השביעי יהיה לכם קדש" (שם לה, ב, וכעין זה בויקרא כג, ג) ודרשו את הכתוב "וביום השביעי" כאילו מוסב על האמור לעיל, היינו שהמלאכה של ששת הימים נעשית גם במלאכה יום השביעי (מנחת ביכורים על התוספתא, ועיינו עוד במפרשי התוספתא שדנו בביאור הדרשה: עיטור ביכורים, תכלת מרדכי, וחזון יחזקאל).

להלכה הכריעו הרמב"ם (הלכות שבת ג, א–ג), הטור והשלחן ערוך (או"ח רנב, א–ה) כדעת בית הלל. וראו יביע אומר (חלק ג או"ח סימן יז) ושמירת שבת כהלכתה (מהדורה שלישית יג, כו) שכך הסכמת רוב הפוסקים, אף שייתכנו מצבים מסוימים שאסרו בגלל גזרות דרבנן שונות כדלקמן.

אמנם האגרות משה (או"ח חלק ד סימן ס) אסר שימוש בשעון שבת משום זילות השבת והתיר רק בהדלקת האור, אך למעשה כבר פשט המנהג שלא כדבריו וכיום נהוג לכוון מכשירים רבים שיפעלו בשבת באמצעות שעון שבת.

ב. כיוון שעון שבת כך שיתבשל תבשיל בשבת:

נחלקו הפוסקים אם מותר לכוון שעון שבת שיגרום לתבשיל להתבשל בשבת.

החזון איש (שבת לח, ב) אסר משום גזרת שהייה, שגזרו לא להשהות תבשיל שלא נתבשל על גבי כירה מחשש שמא יחתה בגחלים. וביאר שאף שהדלקת התנור על ידי שעון שבת היא גרמא, התבשיל נאסר משום איסור שהייה, "דכל שנמצאת הקדרה בשבת באופן שאסרו חכמים משום 'שמא יחתה' אסור. ואין האיסור תלוי במעשה העמדה של הקדרה, אלא במציאות הקדרה על הכירה בשבת..". ובהמשך הוסיף שב'קידרא חייתא', בשר חי בקדרה, הקלו בשהייה מערב שבת בגלל שמסיח דעתו ממנה עד למחר, אבל כאן "כשהכירה צוננת ומתחממת בשבת היא לעולם בגזרת חיתוי".

אמנם דברי החזון איש לא בהכרח נוגעים לדין המכשיר שלפנינו, כיוון שחימום המים ופתיחת הברז מתרחשים בצורה אוטומטית ללא אפשרות למעורבות אדם בתהליך (בניגוד לקדרה העומדת על גבי כירה או בתנור, שגם אם הללו דולקים מערב שבת או שהודלקו בשבת על ידי שעון, קיימת בהם האפשרות לחיתוי או להגברת החום בדרך אחרת), אין חשש לחיתוי בגחלים.

אכן אם חימום המים אינו נעשה בדוד חשמלי (בוילר) אלא במכשיר שיש בו גישה אל מקור החום, ובוודאי אם יש בפועל אפשרות להגביר את עוצמת החימום, לכאורה, לשיטת החזון איש, יש לאסור. אכן למעשה וכפי שיבואר להלן, אין שיטתו בעניין זה מוסכמת.

הציץ אליעזר (חלק ב סימן ו) אסר להניח קדרה מערב שבת על כירת חשמל העתידה להידלק בשבת על ידי שעון שבת משני טעמים:

1. יש לחוש שמא יגיס.

2. שמא יבוא להניחה בשבת – כמו שאסרו נתינת מים אפילו מלפני שבת בכלי שתחת הנר בשבת, שהמים גורמים לכיבוי הניצוצות (שבת מז ע"ב).

ובמנחת יצחק (חלק ד סימן כו–כז) צידד לאסור מחמת כמה חששות, הן מחמת איסורי שהייה (כעין שיטתו של החזון איש, אם כי אין שיטתו זהה לגמרי, עיינו בדבריו באריכות), הן מחמת החשש שיבוא להניח בשבת עצמה, כעין חששו של הציץ אליעזר (ובזה יש לשיטתו איסור תורה, שלא כדברי החזון איש שנקט שזה גרמא, ראו שם) וזילות של השבת וכו'.

לעומתם, ההר צבי (טל הרים, מבשל ג) דחה את שני החששות האמורים: לעניין חשש ההגסה כתב שכדי למנוע זאת ניתן לתקן שכיסוי הקדרה יהיה מהודק היטב באופן שיהיה קשה לפתוח אותו, וכמו שמבואר בגמרא (שבת יח ע"ב) שביורה טוחה אין לאסור משום שמא יגיס, וכפי שפירש רש"י שם: "דמדהוי טורח לפתוח מידכר". ולעניין החשש שיבוא להניח בשבת (אף שאם אכן יעשה כך, צידד גם הוא, בתשובתו שבהר צבי או"ח א סימן קלו, שיש בדבר איסור תורה, ושלא כדברי החזון איש בעניין זה) כתב שאין לנו לחדש גזרות מדעתנו.

לדבריו הסכים גם היביע אומר (חלק י או"ח סימן כו) והוכיח שאין לחשוש לחששות אלה (ולשיטתו גם בשבת עצמה אין זה אלא גרמא, כדעת החזון איש בנקודה זו).

שניהם נקטו להלכה להיתר בעיקר הדין של הנחת קדרה על הכירה מערב שבת וכיוון שעון שבת כדי שתידלק בשבת. ונראה שלדעתם כל שכן שיש להתיר בנדון דידן – ואפשר שאף הציץ אליעזר יודה בו – שכן שני החששות אינם שייכים בנדון דידן, שבו לא שייך כלל חשש שמא יגיס, וכן אין חשש שיבוא להפעיל בשבת.

כמו כן נוקטים שניהם שכירה חשמלית (ובוודאי אם אין אפשרות מעשית להגביר בה את החום) אין בהשהיה עליה באופן זה משום איסורי שהייה וגזרת חיתוי וכו' (ושלא כדברי החזון איש) – כך ברור מדברי ההר צבי, שלא העלה חשש זה כלל, וכך מפורש בדבריו במקום אחר (הר צבי או"ח א סימן קלו הנ"ל) וכך מפורש גם ביביע אומר (שם והביא גם מדברי ההר צבי הללו), ובנקודה זו – גם דעת הציץ אליעזר (חלק ז סימן טז אות ג) כך (ואף דבריו הובאו ביביע אומר שם).

כדבריהם נקט גם הגרש"ז אויערבאך בהערה על סברת הציץ אליעזר שהובאה בהר צבי (טל הרים שם) וביתר אריכות בשולחן שלמה (חלק א עמ' סב) וביביע אומר (שם) בשמו. ועיינו ביביע אומר שם שהביא מדברי פוסקים נוספים.

כל פוסקים אלה לא סברו גם, כמובן מדבריהם, שיש בחימום הקדרה באמצעות שעון שבת באופן זה משום זילות השבת (כדעת המנחת יצחק [או כדעת האגרות משה, שחשש לזילות השבת בכל שימוש בשעון שבת מלבד לתאורה, אלא שדעתו זו לא התקבלה כידוע וכאמור לעיל]) וייתכן שבנדוננו היה אף המנחת יצחק מודה, אך אף אם לא היה מודה, ודאי שלהלכה אין לחשוש לפוסק יחיד שחידש חשש כזה נגד רוב הפוסקים שלא סברו כך.

כמו כן, ברור שאף לעניין שאר החששות האמורים יש לנקוט כדעת המקילים, שהרי מדובר במחלוקת הנוגעת רק לאיסורי דרבנן (לכל היותר) שרוב הפוסקים מקילים בה והללו אף הביאו ראיות לדבריהם.

ראוי להביא כאן גם מדברי ספר מתא דירושלים (על ירושלמי שבת א, ה) וילקוט הגרשוני (או"ח א סימן רנה, א) בשם החתם סופר, ששמע מעשה שעשו 'מופלגי תורה' שבפרנקפורט לבשל קפה בשבת באמצעות סוג של 'שעון שבת' – הם הניחו את הכלי עם הקפה על עצים דקים שתחתיהם הונח קצה חבל. אש הדליקה מערב שבת את קצהו האחר של החבל, ונוצרה מעין פתיל השהיה, והיא הדליקה בשבת את העצים ובישלה את הקפה, והוראת החתם סופר, שמשתמע שהסכים להיתר זה, ודאי יש בה כדי להכריע את חששותיהם המחודשים של האחרונים הנ"ל. ועיינו מעין זה בשו"ת הלכות קטנות (חלק א סימן קפט). ולדעתו אף בשבת עצמה זה רק איסור דרבנן, ושלא כדעת מתא ירושלים הנ"ל, ומחלוקתם בעיקרה היא כמחלוקת החזון איש והיביע אומר ודעימיה עם ההר צבי והציץ אליעזר ומנחת יצחק הנ"ל בעניין הנחה על כירה בשבת כשחשמל אמור להידלק אחר כך. ואמנם לעניין החשש שיבוא להניח בשבת עצמה כתב הציץ אליעזר שיש לחלק בין נדונו לנדון של ההלכות קטנות, ואחד מחילוקיו נוגע גם למעשה של אנשי פרנקפורט, שכשהאש בעין אין חשש שיטעו להתיר, אך מכל מקום לעניין החששות האחרים ודאי יש ראיה, וחשש זה כל עצמו הוא 'גזרה' מחודשת, וכל שכן שקשה לחדש גזרה כזו כשצריך אף להוסיף חילוקים כאלה בעבורה.

ובשו"ת משנה הלכות (חלק ד סימן לד) צידד אף הוא להיתר גם בנדון של השהיית קדרה חיה על כירה המופעלת בשעון שבת והביא בתוך הדברים גם את הראיה ממעשה זה ומדברי ההלכות קטנות.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר