שנת תשס"ג | פסח

"עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה"

אשמרה שבת, הרב מרדכי אשכנזי, ירושלים (שיח עמ')

אחד הקשיים בלימוד ההלכה הוא הקשר שבין ההלכה למעשה לבין המקורות של ההלכה מהגמרא ומהראשונים. במיוחד ישנו קושי כזה בהלכות שבת שהרבה מהשאלות שהתעוררו בהלכות אלו נוגעות להתפתחות של המציאות ולכך שרבים מהדברים שהיו נהוגים בימי חז"ל אינם קיימים היום כמו סוגי מאכלים אחרים לגמרי ומלאכות שלא נעשות היום כפי שנעשו בימי חז"ל. הרב אשכנזי נטל על עצמו משימה לברר את ההלכה בצורה יסודית מהגמרא ועד להלכה המעשית. הוא מגיש בפני הקוראים את הסוגיות, את מחלוקות הראשונים אותם הוא מבאר ומסביר את סיבת המחלוקת. מתוך כך הוא מביא את הפסיקה ההלכתית ודן גם בשאלות מעשיות בזמננו. לשונו של המחבר זורמת וברורה. הוא גם מוסיף סיכומים מדי פעם וכן פתיחות לנושאים מסובכים.

בפרק ט הוא דן במלאכת הסחיטה שהיא תולדת דש. הוא פותח בהגדרת האיסור שהוא הוצאת דבר בעל חשיבות שטמון ומובלע בדבר אחר וזהו המיץ אותו מבקש הסוחט להוציא מהפירות. הוא מבאר שזאת הסיבה שמותר לסחוט לתוך אוכל מכיוון שהמיץ הופך להיות טפל למשהו אחר ולכך הוא נועד וע"כ אינו מוגדר כדבר בעל חשיבות. לאחר מכן מביא מחלוקת אחרונים מדוע מיץ היוצא מזיתים וענבים הוא זה שהגמרא קובעת שחייבים על סחיטתו. ה"משכנות יעקב" כותב שזהו משקה המכשיר לקבל טומאה ואילו החזו"א סובר שזהו משקה שאנשים רגילים ליהנות ממנו. הפמ"ג טוען שרק בזיתים וענבים המשקה מוגדר כמופקד בפרי ולא כמחובר לפרי. המחבר עצמו מציע שבזיתים וענבים יש חשיבות למיץ שלהם יותר מאשר לפירות ותכלית הגידול היא המיץ.

מתוך כך הוא דן בסחיטת פירות הדר האם האיסור הוא מהתורה או רק מדרבנן.

נעיר רק שהמחבר נוהג להשתמש בעת הגיעו לפסיקה מעשית בלשון החלטית ביותר. היינו ממליצים על התנסחויות זהירות יותר בעניינים שנוגעים למעשה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר