|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת ויראפרשת השבועניסיונו של אברהם להציל את סדום וחברותיה משמש מאז כדוגמא קלאסית לנסיון של בשר ודם להדבק במידתו של הקב"ה "ורחמיו על כל מעשיו". אברהם מתחיל בנסיון הצלה של "אולי ימצאון חמישים צדיקים", עוצר בתחנות של "ארבעים וחמשה", "ארבעים", "שלשים", "עשרים" ומסיים ב"אולי ימצאון שם עשרה". לפי רש"י רק "עדת" צדיקים, עשרה, יכולים להציל את עירם. לכן מנסה אברהם להציל בתחילה את כל חמשת הערים, אחר כך ארבע ערים וכך הלאה עד שנסתמת האפשרות להציל אפילו עיר אחת. מה פשר השאלה בדבר ארבעים וחמישה צדיקים? כאן רש"י על פי המדרש מציע את ההסבר שאברהם ניסה להפעיל את מידת הרחמים ולצרף לכל תשעה את "צדיקו של עולם" ובכך להציל את ערי הכיכר. למה עצר אברהם כאן? מניין לו ששמונה צדיקים אינם מספיקים? כנראה שאברהם הסיק זאת מדור המבול שם היו שמונה צדיקים (יחסית או באופן מוחלט) נח, אשתו, שלשת בניו ונשותיהם שאת עצמם הצליחו להציל אבל לא את אנשי מקומם (עי' יחזקאל יד). לכאורה זה היה המצב גם בסדום, היו שם רק שמונה צדיקים לוט, אשתו, שתי בנותיו הרווקות, שתי בנותיו הנשואות ובעליהן, שהיו ראויים להצלת עצמן ,אבל לא יכלו להציל את אנשי מקומם. עיון מעמיק במקורות מוכיח שלא כך היה. על הפסוק "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה" (י"ח כא) דורשים חז"ל "צעקת ריבה אחת שהרגוה מיתה משונה על שנתנה מזון לעני" (סנהדרין קט ב). מי היתה ריבה זו מהיכן למדה לעשות מעשי חסד בסדום? עונים על כך חז"ל "פעם אחת היה שם עני והיה מת ברעב והיתה בת לוט ושמה כלה, והיתה הולכת לשאוב מים, והיתה משימה פת בכדה ונותנת לאותו עני, אמרו אנשי סדום מאין הוא חי זה העני, בדקו בדברים והבינו שבתו של לוט היתה מפרנסת אותו, ומה עשו הלכו והפשיטוה וטשוה דבש, והיו הדבורים והזבובים אוכלים את הדבש ונושכין אותה עד שהמיתוה, ולכך אמר עשו כלה" (מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק יח כ). אם כן כל עוד היו בסדום תשעה צדיקים ועמם "צדיקו של עולם" לא נחתם גזר דינם. הם במו ידיהם כשפגעו באותה ריבה חרצו את גזר דינם.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
וירא