שנת תשס"ב | שבת פרשת וירא

שו"ת במראה הבזק

שאלה: האם מותר לאיש עסקים לעלות על טיסה היוצאת לדרכה בצהרי יום שישי, שעון יפן, ומגיעה ללוס אנג'לס בבוקר יום ששי, שעון ארה"ב מערב .
 
תשובה: מעיקר הדין מותר לעלות לפני שבת1 על טיסה זו בפרט לאיש עסקים 2 גם אם הטיסה תמשך כאשר השבת נכנסה 3 יחסית למיקום המטוס ביחס לפני הקרקע או הים ואם היה באותו רגע על פני כדור הארץ, היה חייב4  בשמירת השבת. מרגע זה כל עוד לא עבר המטוס את קו התאריך ימנע מלעשות פעולות שהן בגדר חילול שבת5  וכן אין לבקש מאנשי הצוות לבצע עבורו פעולות כאלה6 7 .
אם המטוס מגיע ל"קו התאריך"8 קודם כניסת השבת פשוט שהדבר מותר. 
כל האמור בתשובה הוא בתנאי שהנחיתה כמבואר בשאלה היא במקום בו עדיין לא נכנסה שבת9 .
 

1  במסכת שבת דף יט ע"א מצינו "אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת, במה דברים אמורים לדבר הרשות אבל לדבר מצווה שפיר דמי..."   הפוסקים נחלקו בדבר טעם האיסור, הנחת היסוד של כולם היתה שמדובר בספינה שמונהגת על ידי נכרים.   להלן סיכום השיטות ע"פ המובא משנה ברורה אורח חיים בהקדמה לסימן רמח:
 
א.  שיטת "בעל המאור" - החשש הוא שמא יאלץ היהודי לעשות מלאכה לאחר כניסת השבת, מחמת פיקוח נפש ח"ו, שהרי הולך  למקום סכנה.
ב.  שיטת הרמב"ן - החשש הוא שמא יעשה הגוי מלאכה האסורה עבור היהודי המפליג.
ג.  שיטת רבנו חננאל  - יש איסור תחומין בנסיעה בשבת בספינה גם ללא כל עשיית מעשה, ולפי זה בספינה גבוהה מעשרה טפחים חשש זה אינו קיים.  (עיין בב"י שם דיון בנושא)
ד.  שיטת הרי"ף - לא יתכן שיש כאן חשש חילול שבת כי אז גם קודם ג' ימים וגם לצורך מצוה היו  אוסרים כיון שמתנה לדחות את השבת וכל הטעם הוא משום "עונג שבת" והגוף זקוק לשלושה ימים כדי להתרגל לטלטול בים ולתופעות הלואי שהוא גורם. (ועיין שם ההסבר בשיטת החולקים על הרי"ף).
ה.  שיטת בעלי התוספות - בשלשת הימים קודם השבת גזרו "שמא יעשה חבית של שייטין" ואם הקפיד לעלות על הספינה שלושה ימים קודם השבת לא גזרו כי יש "היכרא" שחושש ולא גזרו שמא יעבור על איסורי שבת.
 
להלכה פסק המחבר כרי"ף והתיר לעלות לספינה אפילו בע"ש אם אין חשש תחומין (כלומר בספינה גבוהה ו/או בנהר עמוק) ובמקום שאין חשש של ביטול עונג שבת.   לפי זה בודאי שמטוס עדיף, שבו אין כל חשש, כמעט לפי כל השיטות.    ולגבי איסור תחומין ג"כ ניתן להקל בצרוף מספר טעמים:
א.   גם לדעת החולקין, שיטת המהר"מ שלא נפסק כמותה להלכה עיין הג' מימוניות הלכות שבת פרק ל אות מ, הסוברים שבעית תחומין למעלה מעשרה היא "בעיא דלא איפשטא" כבר פסק הרמב"ם שכל מחלקותם היא ביבשה ולא בים ובמקרה דנן הטיסה היא מעל הים.
ב.  גם במקרה והמטוס טס מעל ליבשה ניתן להקל ע"פ פסק הרשב"ם המובא בתוס' מסכת עירובין דף מג ע"א ד"ה הלכה כרבן גמליאל וז"ל "דמותר להכנס בספינה מבעוד יום בערב שבת אפילו שהספינה הולכת חוץ לתחום בשבת דספינא ממילא אזלא ואיהו לא מידי עביד ובלבד שלא יצא חוץ לספינה והספינה כולה כארבע אמות".  סברא זו הובאה גם בחידושי הרמב"ן שם ד"ה "ומעתה" והובאה להלכה על-ידי  הב"ח טור אורח חיים סימן רמח.  ואע"פ שיש חולקים, במטוס ניתן לצרף זאת כסניף להקל, מה עוד שאין חשש שיצא מן המטוס.
ג.   הגמרא במסכת עירובין  דף מו ע"א דנה במושג "מינד ניידי" ונחלקו הראשונים בהסבר העניין עיין בחידושי הרשב"א שם ובחידושי הרמב"ן לדף מג  ע"א ד"ה "ועוד נ"ל" והובאו דבריהם ב"ביאור הלכה" שו"ע או"ח סימן תד ד"ה ממקום שפגע.  לביאור נוסף בעניין עיין בשו"ת "ציץ אליעזר ח"א סימן כא שהבין בדעת הבה"ל שדוקא בספינה שיש לומר שנחה על פני המים והמים הם אלה שנדים נחלקו אך לעניין מטוס כולי עלמא לא פליג שאינו קונה שביתה במקומו וממילא אין כלל בעית תחומין.
 
2   השולחן ערוך או"ח סימן רמח סעיף א פסק שכל ההיתר לעלות לספינה בערב שבת הוא דוקא אם הולך לדבר מצוה, אבל הרמ"א בסוף הסימן הביא דעת ר"ת "י"א כל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל וע"כ נהגו בקצת מקומות להקל בעניין הפלגת הספינות... כי חשובים הכל לדבר מצוה ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו"  וכאן שמדובר בהפסד יום עסקים, אם נחייבו לצאת יום קודם, והחזרה עכשיו היא לכבוד השבת ניתן לסמוך על כך.
3   אע"פ שהמחבר מוסיף שם תנאי נוסף "ופוסק עמו שישבות" כלומר שהישראל יתנה מראש עם בעל הספינה הגוי שהספינה לא תנוע בשבת כבר נזכר בגמרא שבת דף יט ע"א  "ואינו שובת" כלומר אע"פ שברור שלא ישבות, וכבר נפסק להלכה שהוא רק למצוה בעלמא כמבואר במשנה ברורה שו"ע או"ח סימן רמח ס"ק ג והטעם הוא כדי שלא יראה שהיהודי מזלזל במצוות השבת, ובנידון דידן, זה כלל וכלל לא שייך (ולפי  המשנה ברורה להלכה, במקום שברור שלא ישמע לו אין צריך כלל להגיד).
4   ויכול לסמוך על כך שרוב הטייסים אינם יהודים וכן רוב הנוסעים, ואם יכול לברר על הטייס עדיף.  עיין שו"ע או"ח סימן רעו סע' ב.
5   כגון הדלקת המנורות שליד כסאו, הפעלת מערכת הבידור, כניסה לשירותים - הדלקת האור ע"י נעילת הדלת, הזעקת הדייל ע"י מערכת חשמלית,  וכדו'.
6   כגון לבקש  לחמם אוכל עבורו ויש מקום לבקש דחיית הארוחה עד למעבר קו התאריך או להקדים ולבקש את הארוחה קודם לכניסת השבת.
7   יש לציין כי ישנם פוסקים שצידדו להחמיר בעניין זה - עיין "אגרות משה" (או"ח ג צו) וז"ל:.. ובלא כ"ז נמי אין לשומרי תורה ליסע בעראפלאן בשבת אף אם יכנס לשם בערב שבת ויצא משם אחר השבת"..   וכן בשו"ת "מנחת-יצחק" (ח"ב קו) דן בעניין זה וכתב להחמיר בדבר (בין השאר מטעם שיש הסוברים שאם נמצא במקום הנוח  להילוך, אע"פ שהוא למעלה מעשרה טפחים נחשב שעומד על הקרקע ("ארעא סמיכתא") וכן מטעם שיש שהכריעו שיש תחומין למעלה מעשרה.  ועי"ש עוד באריכות).
8  המושג "קו תאריך" מבחינה הלכתית איננו חופף את המושג "קו התאריך" הבינלאומי.  קו התאריך הבין לאומי נקבע באופן שרירותי (תוך התחשבות בשיקולים פרקטיים)  180 מעלות מגריניץ שבאנגליה.  קו זה עובר מערבית לחוף המערבי של יבשת אמריקה (בין אלסקה לסיביר).  לעומתו קו התאריך ההלכתי נקבע ע"פ שיקולים אחרים ונחלקו בשאלה הפוסקים, נביא את  שיטותיהם להלן בתמציתיות:
 א. שיטת ה"חזון איש"  -  הקו עובר 90 מעלות מזרחית לקו האורך של ירושלים, ולפי זה הקו עובר במזרחה של סין (מערבית ליפן).
 ב. שיטת הגר"מ טיקוצ'ינסקי - הקו עובר 180 מעלות מזרחית לקו האורך של ירושלים, ולפי זה הקו חוצה את האוקיאנוס השקט  בין יפן לארה"ב והא עובר מערבית לאלסקה (לפ"ז קו התאריך הבינלאומי קרוב לקו התאריך ההלכתי.)
 ג.  שיטת הגרצ"פ פרנק - אי אפשר הלכתית להכריע בשאלת קו התאריך.   
 נמצא שכל הדיון בשאלה זו הוא רק לשיטות הרב טיקוצ'ינסקי והגרצ"פ פרנק אבל  לשיטת החזון איש אין כלל בעיה.
 
9  במקרה והנחיתה תהיה בשבת יתעוררו בעיות הלכתיות קשות ואכמ"ל ועל כן אין לעלות לכתחילה על טיסה כזו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר