שנת תשס"ב | שבת פרשת חיי שרה

שו"ת במראה הבזק

(מתוך חלק א')
 
קיטו, אקוואדור               Quito, Ecaudor
אב, תש"ן
 
בעל שהתייאש מלמצוא את אשתו שטבעה במים שאין להם סוף – אם ינהג אבלות.
 
שאלה
חלק ממדינת אקוודור הוא קבוצה של איים מפורסמים שנקראים GALAPAGOS.
תיירים מכל העולם וכמובן, ביניהם יהודים, מגיעים לשם ושטים בין האיים בכל מיני אוניות. בחודש אוקטובר קרה אסון ואנייה קטנה התפוצצה, נשרפה, וטבעה. בין הנעדרים אישה יהודיה. הבעל התייאש מלמצוא גופתה לאחר יומיים, עקב כמה וכמה סיבות. עומק המים, חום האש אחרי הפיצוץ, השערתו שהיו מיד לאחרי הפיצוץ גם גזים רעילים. יותר מזה, אשתו ישנה בחלק התחתון של האנייה – ולקחה תרופות להרדמה ערב האסון – (שקרה באישון לילה). הוא משער שהיא אפילו לא התעוררה אלא טבעה תוך שינה. יש לציין שהמים הם מי הים PACIFIC  ייתכן שהם נחשבים מים שאין להם סוף. בכל זאת, פסקתי שהשבעה יתחיל עם קריעה אחרי ייאוש הבעל.
 
מה הם השיקולים להבא במקרים דומים, ר"ל?
 
תשובה
מי שטבע ר"ל וגופתו לא נמצאה, נפסקה הלכה שיש להתחיל לנהוג עליו אבלות מהרגע שהתייאשו מלמוצאו.[1] ואע"פ שהשו"ע פוסק כך דווקא במים שיש להם סוף,[2] היינו, משום שבגבר נשוי יש להימנע מאבלות אם טבע במים שאין להם סוף,[3] מפני שאין מתירים אז את אשתו.[4] ואם יתאבלו יש לחשוש לתקלות בעתיד (כגון: שיעידו עליו שמת, מתוך זה שישבו עליו שבעה).
 
אבל כשהנעדר הינו רווק, או כבנדון דידן שהאישה היא הנעדרת, סוברים רוב הפוסקים שיש להתאבל,[5] שכן חשש לתקלה בדבר שבערווה אין כאן.[6] והסיכוי האמיתי להיוותרות בחיים הוא אפסי, בפרט במקרה המדובר שהאישה ישנה תחת השפעת סמי שינה.

[1] טור ושו"ע יו"ד, סי' שעה, סעיף ז'.
[2] כל אגם שאין יכולים לראות אנשים העולים ממנו בשפתו השנייה מחמת המרחק – נחשב כמים שאין להם סוף.
[3] שו"ע אבן העזר, סי' יז, סעיף ה'. ש"ך יו"ד, סי' שעה, סק"ז.
[4] משום חומרא דאשת איש, וזוהי חומרא דרבנן. דמדאורייתא יש כאן חזקת מיתה ועי' שו"ת "משכנות יעקב", חלק אבן העזר, סי' ח.
[5] פתחי תשובה בסי' שע"ה, מביא כמה פוסקים. וראה גם ילקוט יוסף חלק ז', עמ' רל"ז-רל"ט, הפוסק כן.
[6] ואע"פ שאם יש לאישה אחות פנויה יש לשאול שאלת חכם אם להתירה לבעל הנעדרת, מ"מ זהו חשש הרבה יותר רחוק, מאשר שאלת העגינות של אישה שבעלה נעדר.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר