|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת אחרי מות קדושיםפרשת שבועקדושה יצירתיתפרשתנו השנייה פותחת בצווי "קדושים תהיו כי קדוש אני." ידועה המחלוקת בין רש"י, שפירש שצווי זה הוא על פרישה מהחטא בעניני עריות, לבין הרמב"ן, שפירש שצווי זה כוונתו "קדש עצמך במותר לך" ו"אל תהיה נבל ברשות התורה". הבה נעמיק יותר בהבנתו של הרמב"ן והשלכותיה על החיים למעשה. רבים מקשים על הרמב"ן. לשיטתו שישנם דברים שהם מותרים אבל ראוי להימנע מהם, אם אכן דברים אלו אינם טובים, מדוע התורה לא אסרה אותם? לכאורה, העובדה שהם מותרים מורה על כך שאין בהם בעיה. מדוע אם כן צריכים אנו להימנע מהם? ישנן שתי גישות המתמודדות עם שאלה זו, והגישות משלימות אחת את השנייה. הגישה הראשונה מציינת שכאשר התורה אוסרת משהו במפורש, הדבר הינו אסור תמיד, בכל מקרה ובכל מינון. בין דוגמאות הרמב"ן ל"נבל ברשות התורה" מצינו, ריבוי אכילת בשר או שתיית יין. דברים אלו, לא רק שהם אינם שלילים ביסודם, אלא הם אפילו דברים חיוביים ורצויים כאשר הם נעשים בהקשר הנכון ובצורה מדודה, על כן אין לאוסרם. כמובן שהקשר ומידה הם דברים סובייקטיבים משתנים, ועל כן לא ניתן לתת לגביהם הנחיות מעשיות קבועות וברורות. נקודה נוספת היא שהרמב"ן מתייחס לדרגות שונות. הגזמה קיצונית "זוכה" לתואר "נבל", אך הצדיקים שבחרו ל"התקדש גם במותר" מתבקשים להימנע אפילו מעינוגים יותר מתונים. התורה, תורת חיים מדריכה את כולם, את כלל הציבו"ר. הגישה השנייה מדגישה יותר את הפן החיובי. חוקי התורה מפורטים והחלטיים. אין די בחיים על פי "רוח התורה". אנו נדרשים להיות ממושמעים עד לפרטי פרטים. מאידך, מושגים כמו "קדושים תהיו" מאפשרים לנו למצוא עוד דרכי ביטוי והתנהגות, מעבר לדרישות המפורטות של התורה, שהם יותר מתאימות לאישיות שלנו ולחברה שלנו. לפעמים חז"ל אף דרשו ו/או עודדו דור שלם לקבל על עצמו דרגה גבוהה יותר (עיין ברמב"ן). לעתים האדם נדרש להשתמש בחכמה אשר חנן אותו ה', בכדי לעצב את עבודת ה' האישית שלו באופן הנאות לו. "קדושים תהיו" מאפשר לנו ליצור קשר אישי עם בוראנו. בכל קשר ישנם כללים בסיסים שקובעים את המסגרת. אך בכל קשר משמעותי רצוי להוסיף מרכיבים אישיים, מה שהופך את הקשר לעמוק וייחודי. כך הוא הדבר גם לגבי הקשר שלנו עם הקב"ה.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
