|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת שלחפרשת שבועהגלות הראשונההמשורר בתהילים מספר "וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו. וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ד', וישא ידו להם להפיל אותם במדבר. ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות". (ק"ו כד-כז). גם בספר יחזקאל מצינו נבואה דומה "גם אני נשאתי ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות (כ' כג). נתקשו המפרשים בביאור הדברים. היכן מצינו שיצאו לגלות כבר בתקופת המדבר ונתפזרו בארצות עוד לפני שנכנסו לארץ חמדה? רש"י בתהילים מתרץ שבאותו לילה, ט' באב, שמאסו ב"ארץ חמדה" וחטאו בחטא המרגלים ובכו בכיה של חנם, כבר באותה שעה נגזר עליהם שיבכו לדורות בלילה זה על חורבן הבית והגלות הארוכה. ננסה להסביר יותר על פי פשט הכתובים. לאחר חטא מרגלים-התרים, שמאסו ב"ארץ חמדה", מנסים המעפילים "לתקן" נגד הדרכת משה ורצון ד'. משה מזהירם "אל תעלו כי אין ד' בקרבכם ולא תנגפו לפני אויבכם. כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב…". למרות זאת הם מנסים "ויעפילו לעלות על ראש ההר… וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה" (י"ד מב-מה). מסביר רש"י "עד החרמה-שם המקום נקרא ע"ש המאורע". כמה פרקים מאוחר יותר אנו מוצאים שוב מקום הנקרא בשם חרמה. "וישמע הכנעני מלך ערד כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי וידר ישראל נדר לד' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם. וישמע ד' בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה" (כ"א א-ג).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
