|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת שלחהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)האם יש חובה להוציא הוצאות או להסתכן בפגיעה גופנית לאפרושי מאיסורא ?בגמרא במסכת ברכות מובא "אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא? (מדוע לדורות ראשונים התרחשו נסים ולנו לא)אי משום תנויי - בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי! (אם בגלל שהם למדו יותר מאתנו, זה לא נכון הם היו מומחים רק בסדר נזיקין ואנו מומחים בכל ששת הסדרים) …ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאניה (רב יהודה ברגע שהיה מוריד מנעלו כדי להתפלל מתוך צער)- אתי מטרא (מיד ירד גשם), ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן - ולית דמשגח בן! (ואנחנו מצערים עצמנו ומתחננים ומשוועים לגשם והוא לא יורד)- אמר ליה: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם (ענה לו הם מסרו נפשם על קדושת השם ואנו לא). כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה (ראה) לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא (שהייתה לבושה לבוש המיוחד לעוסקות בזנות), סבר (חשב) דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה (קרע מעליה את בגדה); אגלאי מילתא דכותית היא (התברר שהיא לא יהודיה), שיימוה בארבע מאה זוזי (קנס השלטון את רב אדא ב 400 זוז). אמר לה: מה שמך? אמרה ליה: מתון. אמר לה: מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא. (ברכות דף כ ע"א). הגמרא מגדירה את מעשהו של רב אדא כמסירות נפש מיוחדת על קידוש השם. מוכיח מכאן מו"ר הגרש ישראלי זצ"ל כי החובה להפריש מאיסור איננה במקום שצריך להוציא הוצאות על כך, כי אחרת למה להגדיר את מעשהו של רב אדא כמסירות נפש הרי הוא ביצע את חובתו מדין הפרשה מאיסור. גם אם נאמר שהמסירות נפש היא מבחינת הסכום הגבוה שסיכן, הרי שהעיקר חסר מן הספר והגמרא הייתה אמורה לפרש זאת (עמוד הימני סי' י סע'ה ס"ק יא). למדנו מכאן כי החובה ל"אפרושי מאיסורא" איננה כוללת חובה להסתכנות גופנית או אפילו להוציא הוצאות כספיות. כך נפסק הלכה למעשה על ידי הרמ"א "ובמקום שאמרו: כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון, מכל מקום בדבר שיש חשש סכנה אין צריך להוציא ממונו על זה. (מהרי"ו סימן קנ"ו /קנ"ז/)" (שולחן ערוך יורה דעה סימן קנז). ואף על פי שאדם רגיל אסור לו למסור את הנפש במקום שאין חובה לכך ("בית יוסף" וש"ך יו"ד שם), "אדם גדול וחסיד וירא שמים ורואה שהדור פרוץ רשאי לקדש השם וכו' כדי שיראו העם ליראה את השם ולאהבו". מסביר מו"ר הגר"ש ישראלי שרק מסירות נפש של גדול וחסיד יכולה לעשות רושם גדול ויש בזה קידוש השם, אבל אחר לא, לכן חוזר הדבר לאיסורו. לפי זה גם ברור למה אחרים לא מסרו נפשם על קידוש השם, רק רב אדא, כי הם לא ראו עצמם במדרגה כזו, וממילא חששו לאיסור (עמוד הימני שם).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
