|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת דבריםהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)כופין אותו עד שיאמר רוצה אני – הסבר דעת הרמב"ם ?בשבוע שעבר הסברנו שיש שני סוגי רצון המושג ב"אונס". לעניין מכירה מספיק רצון "קלוש" שעלול להסתלק עם הסתלקות האונס, כגון אדם שמכר דירת שלשה חדרים כדי לממן קניית דירה בת ארבעה חדרים, לרווחת משפחתו שגדלה ב"ה. זמן קצר לאחר המכירה זכה האיש בסכום כסף גדול המאפשר לו לקנות דירה בת חמישה חדרים גם ללא צורך במכירת דירתו הקודמת. כלום יעלה על דעתו של מאן דהוא שהמכר יבטל? ברור שלא. אבל לעניין קרבן וגטין צריך הסכמה עמוקה שגם בביטול האונס תחזיק מעמד וכאן חידשה התורה שכפיית בית דין תחשב ככזו. רמז להסבר זה מצא מורינו ורבינו הגר"ש ישראלי זצ"ל (עמוד הימיני סימן י סע' ו ס"ק ה) בדברי הרמב"ם "מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר, וכן אם הכוהו גוים ואמרו לו עשה מה שישראל אומרין לך ולחצו אותו ישראל ביד הגוים עד שיגרש הרי זה כשר, ... ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד גוים בין ביד ישראל, שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו"(רמב"ם הלכות גירושין פ"ב ה"כ). נתקשו המפרשים מדוע הדגיש הרמב"ם בתוך דבריו שאינו דומה האונס בגיטין לאונס במכירה? והרי סברת רב הונא נתקבלה להלכה ועל כן "תליוהו וזבין זביני זביני"? מסביר מו"ר "והנראה לי שהרמב"ם סובר שמה שצריך קרא (את הלימוד מן הפסוק) "יקריב אותו לרצונו" ולא סגי (ולא מספיק) בסברתו של רב הונא, כי כיון שהוא רצון מאונס , שאילו היה האונס מסתלק היה גם הרצון מסתלק, לא מצינו שרצון כזה מספיק אלא לעניין מכירה, כהסברו של רב הונא שכל מכירה היא בגדר רצון מאונס, מה שאין כן בקרבן שנאמר בו "לרצונו", רצון מעין זה לא מהני. אלא שריבה הכתוב שבמעשה המצווה כשמאנסים אותו ומתרצה, רצון זה אינו שוב רצון מאונס כלל, כי מתחרט מעיקרא על אי רצונו הקודם, כין שרצונו בעצם לקיים המצוות". בשבוע הבא נדון בשאלה האם לפי זה יש מקום גם כיום לכפות קיום מצוות.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
דברים