|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת ואתחנןשו"ת במראה הבזק(מתוך חלק ד' ) מונטוידיאו, אורוגואי Montevideo, Uruguay טבת, ה'תשנ"ו אכילת דגים כשרים ללא השגחה שאלה דגים קלופים ללא עור, דורשים לפי ההלכה השגחה ו2- חותמות. באורגואי יש מסורת שמשתמשים במסיבות כשרות בדג מלוח (הרינג), המגיע מהולנד או נורווגיה, ללא השגחה, וסימנים, רק על פי סוג הדג, וכן בדג סלמון. האם יש לדעתכם מקור בהלכה להתיר דגים מקולפים אשר מגיעים אלינו ללא השגחה וחותמות? כמובן שמדובר במקרה שבו אין כל בעיה בקשר למרכיבים של הדג. תשובה דגים המשווקים על ידי מפעלים מפורסמים שהנם בפיקוח ממשלתי, יש מקום, באופן עקרוני, להקל ולסמוך על הנכתב על גבי האריזה, שדגים אלה הם מסוג מסוים שהוא כשר, וכן לעניין שאר המרכיבים שבה, כגן שמן, תבלים, כאשר ידוע לנו שהם חומרים הכשרים למאכל (1). ואולם, כל זה רק כאשר ידוע לנו בוודאות שחוק המדינה אינו מאפשר ליצרנים להכניס למוצר מרכיבים בנוסף על מה שמצוין ע"ג האריזה באחוז שגורם לאסור על ־פי ההלכה, וכן כאשר ידוע לנו שהפיקוח הממשלתי הוא קפדני, כך שאין לחוש לזיופים ולטעויות, כולל בתהליך היבוא. ואף יש לברר, אם הדגים לא עברו תהליך של בישול מוקדם, שאז יש לחוש בהם משום בישולי עכו"ם (2). מאחר שאין אפשרות למלא תנאים אלה, אלא ע"י בירור מעמיק, יש לברר את כשרותו של כל מוצר לגופו, על ־ידי הרבנות הראשית של הקהילה באזור היצור (3). בנוגע לדג סלמון מעושן (אמיתי ולא תחליף) המיובא מן הארצות הנ"ל אפשר לסמוך על כך שהוא כשר ואין לחוש בו לזיופים (בפרט בנוגע לזן הנורווגי שצבעו אדום־ ורוד, וגם לגבי הזן השוודי שצבעו אפור בהיר), וכן בענין דגי הרינג מן המקומות הנ"ל המשווקים במפעלים ידועים, כאשר הם מיוצרים ללא תוספות כדוגמת ההרינג הקפוא (להבדיל מן ההרינג המעושן או המלוח שאותו מכינים בדרך כלל עם תוספות) (4). --------- 1. יסוד ההיתר הוא עפ"י הכלל "אין אומן מרע נפשיה", וכפי שנפסק בשו"ע (יורה דעה סי' קיד סעיף ה ורמ"א שם), והטעם הוא שחושש לשקר כדי שלא לפגום ב"אומנותו", ובנדון דידן חוששים בעלי המפעלים לרמות כדי שלא יקנסו עפ"י החוק בגין פירסום כוזב, ואחזוקי אסורא לא מחזיקינן. על־ פי כל זה התירו כמה פוסקים לאכול סרדינים שמצוין על אריזתם שנכבשו בשמן־ זית, ואין חוששים בהם לתערובת שמן טמא. עיין שו"ת "יביע אומר" (ח"ה יורה דעה סי' ט) ובשו"ת "מנחת יצחק" (ח"ד סי' פא) ובשו"ת "אגרות משה" (יורה דעה ח"א סי' נו, ובסימנים מז-מט) והתיר כן גם בחלב עכו"ם, שאין לחוש בו לתערובת חלב טמא. אולם ישנם פוסקים שאוסרים בכל זה מחשש רמאות, כפי שכבר התגלה בעבר במקרים מסוימים, עיין פי' "תפארת ישראל" למשנה עבודה זרה (פ"ב אות נה) ובשו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ז יורה דעה סי' ו סעיף ד). 2. דבר זה תלוי בצורת הבישול ובסוג הדגים. עיין בכל זה בשו"ת "יביע אומר" (שם) ובשו"ת "מנחת יצחק" (ח"ג סי' כו אות ו) ובשו"ת "ישכיל עבדי" (שם). 3. עיין בשו"ת "דעת כהן" (סי' רכד) ובשו"ת "אגרות משה" (יורה דעה ח"ג סי' ח). 4. ע"פ התייעצות עם מומחים לענייני כשרות.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
