|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת ראהפרשת שבועסוג אחר של קללהפרשתנו עוסקת בברכות ובקללות שנאמרו על הר גריזים והר עיבל. סוף הפסוק "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א כו), מתורגם ע"י אונקלוס "ברכן ולוטין". לוטין בארמית היינו קללה, לעומתם תרגום יונתן בן עוזיאל ותרגום ירושלמי מתרגמים את המילה קללה- "וחילופא". בדרך כלל, משמעות המילה תחליף אינה ההפך הגמור אלא שיש לשני הדברים מכנה משותף. כשמדברים על תחליף חלב מדובר על משהו בעל תכונות דומות. "חילופי אותיות" משמעותו החלפה בין שתי אותיות מאותה קבוצה, כמו "אהוי" או "אחהע" (גרוניות). קללה לכאורא היא הפוכה של הברכה? צריך להבין את פשר תרגומם של יונתן והירושלמי ויש להבין את המחלוקת בינם לבין האונקלוס! האבודרה"ם בביאור הסדר של שבע הפטרות דנחמתא מבאר: הפטרה ראשונה שולח הקב"ה את הנביאים "נחמו נחמו עמי" אולם התגובה היא "ותאמר ציון עזבני ה'" נחמה ע"י שליחים עבור עם ישראל, היא כאילו "עזבני ה' ". לכן הנביאים חוזרים ואומרים "עניה סוערה לא נוחמה" (הפטרה שלישית) הקב"ה מקבל את תביעת כנסת ישראל ואומר "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (הפטרה ד') הפטרה חמישית ושישית הם הנחמות "רני עקרה לא ילדה" "קומי אורי כי בא אורך", ובהפטרה השביעית נחמת הקב"ה מתקבלת "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי". הקשה האדמו"ר בליובאוויטש זצ"ל בליקוטי שיחות תשל"ו מה ההבדל בין נחמת נביאים שבאים בשליחות הקב"ה לנחמה של הקב"ה בעצמו, ומדוע חיכה הקב"ה לבקשת עם ישראל ולא נחמם מראש בעצמו? והוא מסביר, נחמת הנביאים בלבד הובנה ע"י עם ישראל כך, שהפורענות והגלות היו עונש וקללה ורק אחריהם תבוא הגאולה. אולם עם ישראל רצה לראות בפורענות עצמה את חסדי ה'. כך מפורש בפרשת עקב "כי כאשר ייסר איש את בני ה' אלקיך מיסרך. ושמרת את מצוות ה' וכו' כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה…". הייסורים באים לזכך את עם ישראל כדי שיגיע למצב של "ושמרת את מצוות ה' ", כדי שיהיו מסוגלים לראות את האורות והגילויים הגדולים של הגאולה, "מביאך אל ארץ טובה". עצם הרצון של עם ישראל לזכות בראיה זו הוא שמכין את הקרקע לנחמה של הקב"ה בעצמו. "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם"- גילוי גבוה יותר מגילוי של מתן תורה שהיה ב"אנוכי" אחד. עכשיו אנו מכירים בזה, שכיון ש"מפי עליון לא תצא הרעות" (איכה ג' לא) אם כן, ראיית הפורענות כקללה או כחילופא של ברכה תלויה בדרגתנו וכוחנו להתבונן בפנימיות הדברים. אלה שנמצאים עדיין בבבל בגלות, שם מקומו של תרגום אונקלוס, ראייתם גם היא שהצרות הם לוטין-קללה, אבל בארץ ישראל אנחנו מסוגלים להתעלות ולראות גם את חסדי ה' המכוסים. רעיון זה מופיע בגמרא "אמר רב אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב" (פסחים ז ע"א).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
ראה