|
 שנת תשס"ח | שבת פרשת מטותטף מול צאן - לפני ה' מול לפני ישראלפרשת השבועהרב ארנרייך, ראש כולל "ארץ חמדהפרשתנו מקדישה מקום נרחב לבקשת בני גד ובני ראובן ולתנאים שמשה רבנו מציב למימושה.
התורה מקדימה לבקשת בני גד ובני ראובן את הכותרת:
"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה" (במדבר ל"ב א)
חז"ל במדרש רואים בהקדמה זו בבחינת דברי בקורת וז"ל:
"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד הלכה ג' מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם זכה בחכמה זכה בכל זכה בגבורה זכה בכל זכה בעושר זכה בכל אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום" (במדבר רבה (וילנא) פרשה כב ז).
ממשיך המדרש ומזהיר:
"ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקב"ה סופן להפסק ממנו, ... וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל לפיכך גלו תחלה מכל השבטים שנא' (דברי הימים א ה') "ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה" ומי גרם להם על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם מנין ממה שכתוב בתורה ומקנה רב היה לבני ראובן וגו'.".
בהמשך הפרשה אחר שמשה מבהיר להם שהם חייבים להיות שותפים בכבוש ארץ ישראל המערבית, הם מנסחים שוב את בקשתם:
"... וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ " (שם ל"ב טז- יז).
כדאי להשוות דבריהם לתשובת משה:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה (1) אִם תֵּחָלְצוּ (2) לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְקֹוָק...בְּנוּ לָכֶם (3) עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ".
משה מלמד אותם שוב שלשה פרקים חשובים בהנהגה. הוא מקדים את הנושא הלאומי של ההחלצות לטובת הכלל, הנושא הלאומי הוא בעל משמעות רוחנית והוא מקדים את המשפחה לרכוש.
וז"ל המדרש בהתייחסו להבדל השני:
"זהו שאמר הכתוב "לב חכם לימינו..." (קהלת י), "לב חכם לימינו" זה משה "ולב כסיל לשמאלו" אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל והטפל עיקר, למה שחבבו נכסיהם יותר מגופן שאמרו למשה גדרות צאן נבנה למקנינו פה תחלה ואח"כ וערים לטפנו, אמר להם משה לא תעשו כך עשו את העיקר תחלה בנו ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם, הוי לב חכם לימינו זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד, אמר להם הקב"ה אתם חבבתם ממונכם יותר מנפשותיכם חייכם אין בו ברכה שנא' (משלי כ) נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך"
(תנחומא (ורשא) פרשת מטות סימן ז)
העמדת הצלחות חומריות כמטרה מרכזית בחיים, על חשבון השקעה בגדול וחנוך הילדים, בסופו של דבר איננה מביאה לאדם ברכה גם בצד החומרי.
ההסתכלות השגויה במישור הפרטי, יוצרת גם הסתכלות מוטעית במישור הלאומי. המלחמה לשחרור ארץ ישראל נתפסת רק כדאגה ל"בית לאומי". שיהיה עמנו ככל האומות, עם ככל העמים עם מולדת בטוחה. ארץ ישראל נתפסת כמקום מחיה גרידא. לכן כשבני גד ובני ראובן מוכנים להשתתף במלחמה על א"י הרי זו רק יציאה לפני בני ישראל. אולם משה מסביר לנו שהמלחמה על ארץ ישראל היא משהו גדול יותר נעלה יותר היא הגשמת צו אלוקי שנתן את הארץ הזו לעם ישראל כדי ליצור כאן "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
להפנמת עקרונות אלה שמשה מלמד אותנו יש השלכות חשובות גם בדורנו ברובד הפרטי ובעיקר ברובד הלאומי. נקווה ונתפלל שהם ידריכונו בכל אשר נפנה.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
