שנת תשס"ט | שבת פרשת נצבים וילך

פרשת השבוע: על גרים ועל נדחים

פרשתנו עוסקת רבות בענין התשובה, ענין המתאים מאוד לימי חודש אלול - ימי התשובה אל דודנו, אבינו, מלכנו.

נתייחס היום שוב לפסוקים הבאים:

"(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

וְשָׁב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:

וּמָל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל' ג-ו).

בדברינו לפרשת "כי תבא" הערנו כי יש קשר חזק בין התשובה אל הקב"ה ובין קבוץ נדחי ישראל והחזרה אל ארץ ישראל בפסוקים אלה.

קבוץ הגלויות נמצא בין שתי התשובות. בין "וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ" לבין "וּמָל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ ... לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ".

הקב"ה יחזיר לארץ ישראל את המופצים וגם את הנדחים. מסביר בעל ה"כלי יקר" את ההבדל ביניהם וז"ל: "הפיצך ד' אלהיך שמה. כי יש הבדל בין לשון הפיצך ללשון הדיחך, כי הפיצך יאמר על הגלות, והדיחך יאמר על המצוות".

הגלות מעצם טבעה מרחיקה את העם מאמונה ושמירת מצוות. אם בגלל הגזרה של הנביא:

"וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (ירמיהו ט"ז יג).

ו/או בגלל ההרגשה שהקב"ה זנח את עמו ו/או בגלל נשואי תערובת הגוררים בהכרח התבוללות ועזיבת אורח חיים יהודי.

(נוסיף במאמר מוסגר, כי גם אם ילדי יהודיה שילדה לגוי נחשבים יהודים על פי ההלכה, הסיכוי שילדיהם - בני הדור השלישי יהיו קשורים בקשר כל שהוא לחיים יהודיים, שואף סטטיסטית לאפס).

פירושו של ה"כלי יקר" מקבל חיזוק מכך שהשימוש בביטוי נדח, משמעותו גם התרחקות רוחנית ועזיבת האמונה בקב"ה דווקא בהקשר זה.

להלן דוגמאות:

"וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם" (דברים ד' יט).

"וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם" (שם ל' יז).

לכן אין זה פלא כי העיר שבניה עזבו את האמונה בקב"ה תכונה "עיר הנדחת".

המסקנה העצובה מהדברים היא שכאשר הקב"ה יגאל את עמו ויתקיימו בנו מקראות שכתובים:

"וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ " (ישעיהו י"א יב).

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיקֹוָק בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם" (שם כ"ז יג).

"בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי" (מיכה ד' ו)

יהיו בתוכם גם "נדחים". חלקם יהיו בנים רק לאבות יהודיים שנשאו נכריות. חלקם יהיו נשואים לנכריות בעצמם.

כל תפילה לקבוץ גלויות כוללת עמה בהכרח גם עלייתם ארצה של חייבי גיור שכאלה.

לית מאן דפליג כי כל הליך גיור על פי ההלכה כולל קבלת מצוות רצינית וכניסה להליך אמיתי של קיומן. השאלה שאציב ברשותכם השבוע היא האם אנו מוכנים לקבל מהקב"ה את אחד הנסים הגדולים שארעו אי פעם בהיסטוריה של עם ישראל ובתולדות האנושות, רק בתנאי שהנס לא יכלול בתוכו את קבוץ הנדחים? ובהנחה שאכן אנחנו מוכנים לקבל גם אותם, האם אנו מוכנים להקדיש להם מזמננו וממרצנו כנדרש?   

נסיים בנוסח שקבעו חז"ל בתפילת "שמונה עשרה":

"תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותנו וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ,

ברוך אתה ד' מקבץ נדחי עמו ישראל".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר