שנת תשע"א | שבת אחרי מות

פרשת שבוע: לימוד זכות בליל הסדר

לימדונו חז"ל כי שליחותו של גדעון ומינויו כמושיעם של ישראל מידי המדיינים קשורה  לליל הסדר. הכתוב מוסר לנו:

"וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת: ... וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק עַל אֹדוֹת מִדְיָן: ... וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְקֹוָק וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן: וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל: וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְקֹוָק עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְקֹוָק וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְקֹוָק וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן: וַיִּפֶן אֵלָיו יְקֹוָק וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיך" (שופטים ו' ב-יד)

את דבריו של גדעון ניתן לפרש גם כהתרסה כלפי מעלה, ח"ו.

לא כך מסביר רש"י את דבריו, וז"ל: "פסח היה, אמר לו אמש הקרני אבא את ההלל ושמעתיו שהיה אומר בצאת ישראל ממצרים ועתה נטשנו. אם צדיקים היו אבותינו יעשה לנו בזכותם ואם רשעים היו כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו ואיה כל נפלאותיו".

ה"ממה נפשך" של גדעון הופך את דבריו לתפילה אל הקב"ה שיגאל את בניו ויושיעם. על מה מבוססת תפילה זו?  מוסבר במדרש: "אמר ר' יהודה בר שלום ליל פסח היה אותו הלילה שאמר לו ואיה כל נפלאותיו, ..., וכיון שלמד סנגוריא על ישראל, אמר הקב"ה דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו, שנאמר ויפן אליו ויאמר לו לך בכחך זה, אמר לו הקב"ה יש בך כח ללמד סנגוריא על ישראל בזכותך הם נגאלים שנאמר והושעת את ישראל" (ילקוט שמעוני שופטים רמז סב).

חכמים מצאו רמז נוסף בכתוב הקושר את גדעון לחג הפסח.

גדעון ונערו יצאו לסיור מודיעיני במחנה מדין. תוך כדי הסיור הם שומעים שני מדיינים משיחים לפי תומם. וז"ל הכתוב :

"וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל
הָאֹהֶל"   (שם ז' יג).

מובא על כך במדרש: "ר' אבהו אמר רבי סימון אריב"ל מצות העומר עמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום וגו' והנה צליל לחם שעורים מהו צליל? רבנן אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים (לא היו צדיקים באותו הדור), ובזכות מה נצולו בזכות צליל שעורים ואיזו זו מצות העומר"(שם).

השעורים הם מאכל בהמה לעומת החיטים שהם מאכל אדם.

הסביר הראי"ה, כי קרבן העומר הנקצר במוצאי יום טוב ראשון של חג הפסח מסמל את התמימות והטבעיות שיש בעם ישראל כעם של מאמינים בני מאמינים.

לפי זה, שני המדרשים הם שני צדדיו של אותו מטבע. גם אם נדמה שאין צדיקים, עדיין צריך לסנגר על עם ישראל. רק מי שיודע לסנגר, קיימות בו התכונות שמאפשרות לו להושיע את העם.

הבה נפנים גם מסר זה בליל הסדר,

הדרך לגאולתם של ישראל עוברת דרך לימוד סנגוריא על כל בניו, חביביו של הקב"ה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר