English | Francais

Search


גליון מספר 28 - מקח טעות

שער לדין

כיצד דנים בזמן הזה



בגליון הקודם ראינו, שעל מנת לכפות את הדין, דרושים לכל הפחות דיינים סמוכים, שאינם בנמצא בימינו. לאור זאת יש לשאול, כיצד ניתן לדון בזמן הזה, ללא דיינים סמוכים?
הגמרא במסכת בבא קמא (דף פד.) אומרת, שבזמן הזה אנו דנים מכוח שליחותם של הדיינים הסמוכים האחרונים – 'שליחותייהו קעבדינן'. טעם אחר מופיע בתחילת מסכת סנהדרין (דף ג.) והוא, שבדינים מסוימים ישנה תקנת חכמים, המאפשרת לדון גם ע"י דיינים שאינם סמוכים 'כדי שלא תינעל דלת בפני לוים'.
לכאורה, יש להקשות מדוע הגמ' אומרת שבהודאות והלוואות לדעת רבי אבהו הסובר שמדאורייתא דרושים שלושה דיינים סמוכים, יש תקנת חכמים להקל בג' הדיוטות משום שלא תנעול דלת, הרי היה אפשר להתיר מדין 'שליחותייהו קעבדינן'?
מדברי התוספות במסכת סנהדרין (ג. ד"ה "שלא") נראה שאין באמת הבדל בין שתי התקנות, ושתיהן מועילות מדין 'שליחותייהו קעבדינן'. לעומת זאת, מדברי רש"י (שם יג: ד"ה "למידן דיני קנסות") משמע, שהן שתי תקנות נפרדות – המשנה דיברה במקום שיש בו סמוכים, ואף על פי כן התירו ללכת להדיוטות בהודאות והלוואות, אבל הגמרא בבבא קמא מדברת במקום שאין בו סמוכים כלל, ולכן שם ההיתר רחב יותר. הסבר זה מפורש ברמב"ן (דף כג.) ובר"ן.
על כל פנים, הגמרא במסכת בבא קמא אומרת, שלא בכל תביעה רשאים דיינים שאינם סמוכים לדון, אלא רק בתביעות שהן שכיחות, ויש בהן הפסד לתובע. הגמרא מציינת, שמשום כך, אדם או בהמה שהזיקו לאדם אחר, היות שזהו נזק לא שכיח (בהשוואה לאדם או בהמה שהזיקו לבהמה) לא דנים בחיוב התשלומים מחמת מעשיהם. נוסף על כך, אדם שבייש אדם אחר, היות שאין כאן הפסד ממשי אין דנים בתביעתו.
הרמב"ם (סנהדרין פרק ה הלכה י) מסייג את הדין שאין דנים נזקים שגרם אדם אחד לחברו (תשלומי נזק), ואומר שאין דנים את התשלומים על הנזק הקבוע שגורם אדם אחד לחברו, אבל כן דנים בתשלומי שבת (אבדן ימי עבודה) וריפוי, וכן היה מנהג הגאונים. לעומת זאת, הטור (סימן א) כותב בשם אביו הרא"ש, שאין חילוק בין הנזקים השונים.
האחרונים התקשו בשיטת הרמב"ם – הרי נזקים שגורם אדם לאדם אינם נזקים שכיחים, ואם כן, מה בין תשלומי נזק לתשלומי שבת וריפוי? הסמ"ע (סימן א ס"ק יא) כותב, שתשלומי נזק קיימים רק כאשר ישנו נזק קבוע, והוא אכן אינו שכיח. אבל תשלומי ריפוי ושבת קיימים גם במקרה של נזק זמני ובר ריפוי, ולכן הם שכיחים יותר.
למעשה, המחבר פסק כדעת הרמב"ם, אבל הרמ"א כותב שאין נוהגים לגבות אף אחד מהתשלומים של נזקים שנגרמו לאדם.
 
שליחותייהו קעבדינן בגיטין וגיור?
הראשונים והאחרונים נחלקו גם בשאלה, אם הדין של 'שליחותייהו קעבדינן' נוהג מן התורה או רק מדרבנן. הגמרא במסכת גיטין (דף פח:) אומרת, שגם כפייה על מתן גט צריכה בית דין של סמוכים, ככל כפייה בבית דין. עוד אומרת שם הגמרא שם, שבימינו ניתן לכפות משום ש'שליחותייהו קעבדינן'. הגמרא שם מציינת את ההגדרה שחכמים תיקנו דבר זה בכל מקום שמדובר בתביעה שכיחה, אבל אינה מזכירה את ההגבלה של 'הפסד'.
לדעת הרמב"ן והרשב"א, באמת כל כפייה על מתן גט מועילה בימינו רק מדרבנן מכוח הפקעת קידושין. אולם, הב"י כותב, שכפיית גט נועדה למנוע עיגון של האשה, ולכן היא נחשבת כמו 'חסרון כיס'. בדומה לזה כותב הר"ן, שהסיבה שניתן לקבל גרים בזמן הזה, למרות שלדעתו קבלת גרים זקוקה לבית דין, היא משום שגם קבלת גרים היא דבר חשוב, והרי זה כמו 'במקום הפסד'.
 
המנהג בפועל
הראשונים מציינים, שמנהג ישיבות בבל היה, שבדינים שבהם אין דנים בזמן הזה מנדים את הנתבע עד שיפייס את התובע ע"י תשלום הקרוב לתשלום שהנתבע היה מתחייב אילו היו דנים אותו.
נוסף על כך, יש דעות אחרונים (עיין בפתחי תשובה סימן א ס"ק ג) שכאשר שני הצדדים מוכנים להתדיין בבית דין בתחומים שאינם בסמכות בית הדין בדרך כלל, הם רשאים להעניק סמכות זו לבית הדין.
עוד נציין, שלעתים קרובות, נזקים שגורם אדם אחד לחברו מכוסים ע"י ביטוח, ולמרות שאת תביעת הנזיקין הישירה אי אפשר לתבוע, הרי שאת הביטוח ניתן לתבוע, משום שההתחייבות של חברת הביטוח היא התחייבות חוזית, ולא תוצאה ישירה של הנזק.
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.