גליון מס' 45 - גליון מסכם

ניתוח המסקנות העולות מפסקי הדין

במהלך השנה, עסקנו בכמה נושאים מרכזיים ושכיחים בבתי הדין. בשורות הבאות ננסה לתאר את עיקרי המסקנות ההלכתיות הנוגעות לנושאים אלו. יש לזכור, שמסקנות אלו ניתנו על סמך פסקי הדין שהתפרסמו ב'הלכה פסוקה', ואינן בהכרח העֶמדה הרווחת בבתי הדין. אין להסתמך על מסקנות אלו כעמדה מחייבת בבתי הדין.

א. פשרה

חיוב בעלי הדין לאפשר לבית הדין לפסוק פשרה – נחלקו הדעות, אם בית הדין רשאי לכוף את הצדדים לחתום על הסכם בוררות בין לדין ובין לפשרה. למעשה, שטר הבוררות הסטנדרטי כולל מתן רשות לבית הדין לפסוק בין לדין ובין לפשרה. במצבים מסוימים, בית הדין רשאי לעשות פשרה גם אם בעלי הדין לא חתמו כלל על אפשרות לפשרה בהסכם הבוררות.

סמכות בית הדין במסגרת פשרה – באופן עקרוני, הסמכות החוקית המוקנית כאשר הצדדים מאפשרים לבית הדין לעשות פשרה הינה רחבה למדי. בפועל, בתי הדין משתמשים באפשרות זו לאחת מהסיבות הבאות:

               1. במקרים של ספקות הלכתיים.

               2. כתחליף לשבועה.

               3. כאשר הדין היבש גורם הפסד לשני בעלי הדין.

               4. כאשר הפשרה תועיל לסיום הסכסוך יותר מאשר הדין היבש.

למעשה, בתי הדין של 'משפט והלכה בישראל' וארגון 'גזית' אינם מרבים בשימוש בפשרה, גם לא בהקשר של שני הסעיפים הראשונים.

ב. תקפות חוזים והתחייבויות

חתימה על חוזה ללא הבנתו – באופן עקרוני, החותם על חוזה, גם אם לא הבין אותו ואפילו אם לא קרא אותו, ואפילו אם אינו יודע לקרוא כלל, התחייב בכל האמור בהסכם. עם זאת, הבאנו מספר דוגמאות של פסקי הדין שבהם נטען כי כאשר ברור לחלוטין שהחותם חשב שהוא חותם על משהו אחר, אין החתימה מחייבת אותו.

סעיפים לא סבירים בחוזה – חוזה הכולל התחייבות בלתי סבירה מצריך קניין מיוחד על התחייבות זו. אדם המתחייב להשכיר דירה לעולם, הרי זו התחייבות בלתי סבירה, שאינה מועילה בלי קניין מיוחד. התחייבות המופיעה בחוזה, ופירושה הפשוט הוא שהיא התחייבות בלתי סבירה, על בית הדין לבחון מתן פרשנות להתחייבות על פי רוח החוזה, באופן שתיווצר התחייבות סבירה.

ג. מקח טעות ואונאה

סעיף ויתור על טענת מקח טעות – בחוזי רכישה של רכב ודירה מופיע לעתים תכופות סעיף ובו ויתור של הקונה על טענת מקח טעות. סעיף זה איננו תקף על פי ההלכה.

מקח טעות כשהקונה ויתר על בדיקה – נחלקו הדעות אם ויתור על בדיקת החפץ לפני קנייתו, כגון בדיקת רכב וכדומה, מהווה ויתור על הזכות לטעון טענת מקח טעות. בכל מקרה, במידה שמדובר בבדיקה יקרה, אין הוויתור עליה מהווה ויתור על הזכות לטעון טענת מקח טעות.

שימוש בחפץ לאחר שנודע המום – הקונה חפץ וגילה שיש בו מום המאפשר את ביטול העסקה, אם השתמש בחפץ לאחר מכן, ויתר על זכותו לבטל את המקח. עם זאת, במידה שהקונה אינו יכול להימנע מלהשתמש בחפץ, אין השימוש מהווה ראיה לוויתור על טענת מקח טעות.

קביעת מחיר לגבי דיני אונאה – סוגיה זו בעייתית במיוחד. לגבי מוצרים שיש להם מחיר מחירון, כגון כלי רכב, מקובל שמחיר המחירון מגדיר את המחיר לגבי דיני אונאה.

ד. ירושה וצוואות

מתן תוקף לצוואה – באופן עקרוני, צוואה כשרה על פי ההלכה צריכה להיות מנוסחת בנוסח של מתנה לפני מיתת המצַוה, ולא בדרך של ירושה. עם זאת, גם לצוואה שנוסְחה שלא כראוי יש לתת תוקף במצבים מסוימים, כגון כשלצוואה יש מעמד של צוואת 'שכיב מרע' – אדם הנוטה למות,  או במצבים מסוימים,כאשר אין יורשים ידועים למצווה.

ה. שכירות

סיום שכירות – במקרה של שכירות המשתלמת מראש, ביטול השכירות דורש מעשה קניין. ולכן, עזיבה של השוכר את הדירה בלא הסכמה מסודרת עם המשכיר, אינה עילה להפסקת תשלום דמי השכירות. כמו כן, מאותה הסיבה, גם מיתת השוכר אינה עילה לביטול השכירות, במקרה שדמי השכירות שולמו מראש.

נטל הראיה – כאשר ישנה מחלוקת עובדתית, או ספק בהלכה, במקרה של שכירות קרקע נטל הראיה מוטל באופן עקרוני על השוכר. במקרה של שכירות מטלטלין נטל הראיה מוטל על המוציא מחברו.

ו. ריבית

חיוב הצמדה ומניעת רווח – כאשר אדם מזיק את חברו, מקובל בבתי הדין שדמי הנזק אינם צמודים למדד. אבל, כאשר עובד התרשל בעבודה, ובגלל זה הפסיד המעסיק רווחים, חייב הפועל לפצות את המעביד על אובדן הרווחים. בכלל זה, גם אם מדובר בפועל שעיסוקו בכספים, כגון סוכן בורסה, או באדם שמתפקידו להפקיד כספים עבור אדם אחר בפקדונות נושאים ריבית והצמדה.

ריבית פיגורים – נחלקו הדעות אם גורמים ממשלתיים רשאים להטיל ריבית פיגורים ולגבות אותה.

ז. יחסי עבודה

ביטול חוזה עבודה מצד מזמין העבודה – אדם שהזמין עבודה וחוזר בו, נחשב מחוסר אמנה. נוסף על כך, אם חזרתו גרמה הפסדים לפועל, חייב מזמין העבודה לפצות את העובד על הפסדיו, אלא אם כן החזרה היתה מאונס. אף שחזרה מחמת חוסר כדאיות כלכלית אינה נחשבת 'מחוסר אמנה', היא עדיין אינה פוטרת את מזמין העבודה מנשיאה בהפסדים שנגרמו לעובד.

לגבי אופן חישוב ההפסדים, העקרון הוא שיש לשלם לפועל את הוצאותיו, וכן בעבור העבודה שהפסיד, אלא שעל עבודה זו אין משלמים שכר מלא אלא 'כפועל בטל' – כמה אדם מוכן לפחות משכרו על מנת שלא לעבוד. לעניין זה, נחלקו פוסקי דורנו מה הדין כאשר הפועל אינו מעוניין לפחות משכרו ומעדיף לעבוד מכוח סיבות אישיות, כגון שהוא זקוק לכסף במיוחד וכדומה.

במידה שהפועל מצא עבודה במקום אחר, רשאי הפועל לתבוע ממעסיקו רק להשלים את ההפרש בין השכר שמקבל במקום העבודה החדש לשכר שהיה יכול לקבל אצל הראשון. אולם, אם מדובר בקבלן, יש הסוברים שאף אם מוצא עבודה אחרת, רשאי לתבוע את כל שכרו כפועל בטל, בנוסף על שכרו מהעבודה הנוספת.

ביטול חוזה עבודה מצד העובד – פועל שנשכר לתקופת זמן מסוימת, רשאי לחזור בו באמצע התקופה. אולם, אם בגלל חזרתו נאלץ המעסיק להעסיק פועלים אחרים כדי למנוע הפסדים (='דבר האבד'), רשאי המעסיק לנכות את שכר הפועלים מהשכר שהוא אמור לשלם לפועל שחזר בו בגין עבודתו החלקית.

שומת עבודה ששכרה לא הוגדר מראש – כאשר לא נקבע שכרו של העובד מראש, יש לשלם לו כפי השכר הנמוך ביותר בשוק המשולם תמורת עבודה באיכות דומה. עם זאת, כאשר מדובר בעובד שכבר היה למעסיק יחסי עובד ומעביד איתו, יש לשום את שווי העבודה גם על פי מה שהיה מקובל ביניהם.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר