שנת תשע"ו | שבת פרשת כי תשא

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה

זכירת מעשה העגל

בפרשת השבוע אנחנו קוראים בתורה את מעשה העגל, האם בכך אנו מקיימים את המצוה "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלקיך במדבר" (דבר' ט,ו)? לכאורה, מדוע לא? בדיוק כמו שבקריאה בשבוע שעבר קיימנו את המצוה "זכור את אשר עשה לך עמלק". אבל מוני המצוות לא מנו את המצוה הזו במנין המצוות. הרמב"ן הסתפק שמא ראוי למנותה, או אולי נצטוו בכך רק אנשי דור המדבר, ואין זו מצוה לדורות.

גם אם זו מצוה לדורות, איש אינו אומר שבקריאת התורה של השבוע יוצאים ידי חובת המצוה, אולי משום שקריאה כזו היא סיפור גנותם של ישראל. בעל ספר חרדים טוען, שהמצוה לדורות היא ללמוד קל וחומר, שאם את מעשי אבותינו עלינו לזכור, בוודאי שחובתנו לסקור את מעשינו שלנו בכל יום, לבוש ולשוב בתשובה אם לא היו ראויים. במגן-אברהם על השו"ע הביא, שיש להתכוון במלה "באהבה" קודם קריאת שמע - פרט לאותה שעה שלא היו אוהבים את הקב"ה. ואולי זה שאנחנו כורכים את פרשיות התפילין בשיער הלקוח מעגל, זה מה שמזכיר לנו את חטא העגל.

ע"פ הערך זכירת מעשה העגל בכרך יב

אין קטגור נעשה סנגור

הכהן אינו נכנס לקודש הקדשים בבגדי זהב, וכן אין עושים שופר מקרניה של פרה, כיון ש"אין קטגור נעשה סנגור" - העגל והזהב, ששימשו לחטא שבפרשתנו, אינם יכולים לשמש לכפרת עוונות. אבל לפי הגמרא כלל זה פועל רק בעבודות הנעשות במקדש, או כעין המקדש (שופר). לכן פרה אדומה יכולה לשמש לכפרה על חטא העגל, כיון שעבודתה נעשית מחוץ למקדש.

אם כך, מדוע לא רשאי כהן שהרג את הנפש לשאת את כפיו? אם הטעם הוא שאין קטגור יכול להיעשות סנגור (כמו שכתבו בעלי התוס' ביבמות ז,א), הרי עבודת נשיאת הכפיים נעשית מחוץ למקדש? התירוץ: מחוץ למקדש ניתן להשתמש בחומר (זהב) או בגוף (פרה) המזכירים את הקטגור, את העבירה; אבל לא ניתן להשתמש בקטיגור עצמו (כהן שהרג) כסניגור (נושא את כפיו).

ובכל זאת מצאנו שבמילואים נאמר לאהרן: "קח לך עגל" (ויק' ט,ב) - להודיע שמכפר לו הקב"ה על מעשה העגל (רש"י). הטעם הוא שכשבאים לכפר על אותו חטא עצמו, אדרבה - יש יותר סיכוי לחזרה בתשובה כשמשתמשים באותו דבר שבו נעשה החטא. משום כך הזהב שתרמו למשכן מכפר על ההתנדבות הנלהבת לזהב העגל.

ע"פ הערך אין קטיגור נעשה סניגור בכרך א

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר