שנת תשע"ו | שבת פרשת ויקרא

חמדת החינוך: על משה רבינו

השבוע חל ז' באדר, היום בו נפטר משה רבינו.

האיש שהיה כבד פה וכבד לשון ובכל זאת אמר לנו כל-כך הרבה.

האיש שהיה יכול לחיות כנסיך בארמון המלך אבל העדיף לצאת אל אחיו ולראות בסבלותם.

האיש שכשבישרו לו שזכה בשררה ובתפקיד הנהגה, התחמק בצניעות והציע שיתנו את הכבוד לאחיו.

האיש שהעז לעמוד מול מלך אדיר ואכזר ולדרוש ממנו את מה שלא העז שום אדם לפניו - "שלח את עמי".

האיש שכתינוק ניצל מן המוות כשנמשה מן המים, ומאז הקדיש את חייו כדי למשות את אחיו מתוך ים העבדות ולהוביל אותם אל עתיד טוב יותר.

האיש שעלה אל הר סיני כדי להביא לנו תורה, אך היה מוכן גם לשבור את לוחותיה לרסיסים כשזה היה נחוץ כדי לזעזע את העם.

האיש שנשא בסבלנות של אב אוהב ארבעים שנה את כל התלונות, הקיטורים והמרידות, ולמרות שהיה לו הרבה על מה לכעוס נפרד מהם באחרית ימיו במילים של אהבה בלבד - "וזאת הברכה אשר ברך משה את בני-ישראל".

האיש שהיה מסוגל להוציא מים מן הסלע ובמגע ידו גם נחש ארסי נהפך למטה מופלא, ובכל זאת לא ייחס שום דבר לעצמו ותמיד נשא עיניים לשמים באמונה ובתפילה.

האיש שכל-כך אהב את הארץ המובטחת, שחלם עליה ועשה את הכול כדי שאנחנו נהיה בה, אבל בעצמו זכה רק לראותה מרחוק וללטף אותה בעיניו הטובות.

האיש שלימד אותנו שגם התפילה של גדול המתפללים בהיסטוריה לא תמיד תיענה ומותר לאבא לומר לבן שלו "לא". "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי".

האיש שהיה לו כל-כך הרבה על מה להתגאות ולמרות הכול נשאר העניו באדם.

האיש שביום הזה כולנו היינו רוצים לעלות על קברו, להתרפק על האבן הקרה ולהרטיב אותה בדמעות חמות של געגועים, אבל לא נוכל לעשות כן כי "מקום קבורתו לא נודע".
המורה הגדול מכולם לא איפשר לנו להסתפק במועט ולהתייחד עם מצבה של אבנים. נהיה מוכרחים לנצור אותו בליבנו, להטמיע את רוחו בחיינו, וללכת בדרכיו של האיש משה.

משה רבינו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר