|
 שנת תשס"ז | שבת פרשת שמיני"אדם ובהמה תושיע ד'"הרב יוסף כרמלבמעבר מהיום הראשון של חג הפסח ליום השני, עברנו מהימים בהם עסקנו בקרבן הפסח לימים בהם אנו סופרים מהקרבת קרבן העומר. תקופה שבא אנו נמצאים גם השבוע.
קרבן הפסח קשור מאוד מבחינות רבות למצוות ה"מילה" כפי שרומז הנביא יחזקאל ואימצו דבריו בעלי ההגדה:
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי:" (יחזקאל ט"ז ו).
מצוות המילה נעשית בגופנו בגיל שאין לנו בחירה חופשית. מצווה זו קשורה למושג תמימות לא רק במשמעות של שלמות אלא גם במשמעות של נאיביות וקבלת עול מלכות שמים לא מתוך בחינה שכלית אלא מתוך ביטול ה"אני";שבא לידי ביטוי בעיקר ביכולת האינטלקטואלית שלנו.
קרבן העומר הוא הקרבן הכמעט יחיד שבא מן השעורים- מאכל בהמה, ולא מן החיטים. על כגון זה נדרש "אדם ובהמה תושיע ד' " "אלו בני אדם שערומין בדעת ומשימים עצמם כבהמה".
מו"ר הרב שלמה פישר גילה שיש קשר הדוק בין מצוות המילה למצוות העומר. הגמרא במסכת שבת לומדת שמילה בזמנה דוחה שבת ותוך כדי הדיון מובא:
"מה למילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות".(דף קלב עמוד א )
ובמקביל מובא גם במשנה:
"מתני'. העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה" (מנחות דף עו עמוד ב)
עם הכניסה לארץ, מזכיר הכתוב בספר יהושע את קיום שלשת המצוות הנ"ל:
"בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת: ... וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ: וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" (ה' ב-ג י-יא).
המדרש מלמדנו כי בזכות מצות העומר ומצות המילה זכה עם ישראל לארץ ישראל עוד הרבה שנים קודם לכן וז"ל:
"לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען כמו שכתוב "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם" (בראשית י"ז ח-ט) - ואתה את בריתי תשמור, ואיזה -זה מצות העומר",( ויקרא רבה [וילנא] פרשה כח ד"ה ו א"ר אבון)
בפשט הכתובים מדובר על ברית המילה ואף על פי כן המדרש קושר זאת למצוות העומר וצריך להבין איזו ברית נכרתה על העומר?
חז"ל מגלים לנו על ברית מיוחדת שלא נזכרת במפורש ורק נרמזה בפסוקים. על הפסוק: "ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק" מובא במדרש, א"ר הונא כד אתא (כשהגיע) רבי יהושע בן לוי לטבריה שאל לרבי יוחנן ולריש לקיש (מה פשר פסוק זה ומה בא ללמדנו), רבי יוחנן אמר שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו, וריש לקיש אמר על ברית השבטים הקריב, (בראשית רבה פרשה צד ד"ה ה ויזבח זבחים)
זו כנראה הברית שנזכרת בסוגיית נחלות "אמר אביי: גמירי, דלא כלה שבטא" = כך מקובלנו מרבותינו לא יהיה כליון של שבט (בבא בתרא דף קטו עמוד ב).
ברית שבטים זו נרמזת גם בפסוקים אחרים כגון: "וזכרתי להם ברית ראשונים" או בתפילתו של משה "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך"- "עבדיך" אלו השבטים.
ברית זו באה מ"כבשי דרחמנא" = ממקור עלום של חסדי ד', בחסד ולא בזכות, כמו ששלוש עשרה מידות של רחמים "אינן חוזרות ריקם" בחסד ולא בזכות. ברית זו היא התוצאה של "אף על פי שערומים בדעת משימים עצמם כבהמה".
ברית זו היא הברית שנכרתה על העומר ועל המילה.
כנראה שברית זו היא המקור גם למה שמקובלנו מבית מדרשו של הגאון מוילנא, בשם הגרי"א הלוי הרצוג, הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל - חורבן שלישי לא יהיה.
בימים אלה שבין פסח לעצרת, בימים אלה שמלכי פרס ומדי שוכחים שגם כורש היה עבד ד' והם קמים על עם ד',
נזכור את הברית שמבוססת על אותו ביטול גמור לרצון ד' "אף על פי שערומים בדעת משימים עצמם כבהמה".
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
