שנת תשע"ט| שבת פרשת שלח

שו"ת במראה הבזק: שותפות בע"מ, המותר להשתתף בה כשהעסק פתוח גם בשבת (מאפייה)

(מתוך ח"א)

מלמו, שוודיה                                          Malmo, Sweden

כסלו, תשנ"א

שאלה

יהודי מקהילתינו, הציעו לו עוד יהודים לפתוח מאפייה ביחד. הם לא שומרי שבת. זה יהיה עסק בע"מ. זאת אומרת שיהיו לו מניות בעסק, והוא יקבל משכורת קבועה. באיזה תנאים מותר לו, אם בכלל, להיכנס לעסק? כמובן, העסק יהיה פתוח בשבת.

תשובה
באופן המתואר בשאלה, אין כל היתר להכנס לשותפות כזאת, למרות שהיא בע"מ והאחריות להפסדים חלה על הממון המשותף בלבד. זאת מכמה סיבות:
א. אם יעבדו יהודים בשבת במאפייה – הרי השותף מסייע לעוברי עבירה וזה אסור¹.
ב. הנאה מרווחי חילול השבת, שנעשה ע"י יהודים (הנאה ממעשה שבת²).
ג. הואיל והמאפייה בבעלות יהודית – חשד ומראית עין (כתשובה לשאלה 6).

אולם, אם בעלי המניות היהודים, יפקידו בידי נוכרים את הניהול המעשי של המאפייה במשך כל השבוע³, ולא יהיו נוכחים שם בקביעות, ולא תהיה להם זכות מיוחדת להתערב, בעניינים הנעשים בעבודה השוטפת של העסק, על כל מרכיביו (כך ייכתב בחוזה העבודה), אז יש להתיר את השותפות הזאת, בתנאי, שלנוכרים לא ייאמר שהם חייבים לעבוד גם בשבת. ומותר, אפילו באופן שהגויים מקבלים משכורת קבועה, שאיננה תלויה בגובה הרווחים⁴.
_______________________________________________

¹     שבת, דף ג', ע"א, בתוס' ד"ה בבא. וברא"ש ובר"ן שם. ע"ז, דף ו', ע"ב.
²    שו"ע או"ח סי' שיח, סע' א'.
³    במיני מאפה מסוימים (עיין שו"ע יו"ד סימן קי"ג, ס"ג) יש להיזהר מבעיית בישולי עכו"ם. וניתן לפתור זאת כמו בכל מאפייה של נוכרים, ע"פ המבואר בשו"ע יו"ד סי' קי"ג.
⁴    דבר זה מסתמך על הלכה המופיעה בשו"ע או"ח, סי' רמ"ה, סע' ד'. שמותר לתת לגוי מעות שיתעסק בהן אף בשבת, וחולק עמו ברווח. ומהסברא שכל המלאכה מוטלת רק על הגוי. וראה באג"מ או"ח, ד', סימן נ"ד, שבאופן הנ"ל הנוכרי נחשב כבעלים על המלאכה... וממילא אין לראות את היהודי כבעלים על זה. ובכך, אין ניכר הדבר שהעסק של ישראל, ואין חשד ומראית עין. אך כל זה בהקפדה על כל התנאים האמורים, בנוגע למנהל המשרד והעובדים הגויים.

מלמו, שוודיה                                        Malmo, Sweden

כסלו, תשנ"א

עסק בע"מ הפתוח בשבת ושותפות עם גוי במסעדה למטרת פתיחתה בשבת 

(מתוך ח"א)

שאלה
לאור תשובתכם שהפעלת מאפיה בשבת מותרת בשבת רק כשכל העובדים במאפייה יהיו גויים, ושלא יהיה ליהודי בעל מניות, שום רשות ושליטה בעסק. אני לא מבין איך אפשר דבר כזה, שבעל המניות אין לו שום סמכות על מי שהוא באמת הפועל שלו. אולי תוכלו לברר את זה יותר. באותו עניין, שאלתי על מסעדת פלאפל שיש לו. המסעדה סגורה עכשיו בשבת. אם יעשה שותפות עם גוי ע"מ שהגוי יפתח בשבת אבל הרווח של שבת ילך לגוי — האם השותפות צריכה להיות 50/50, או די בכך שזה יהיה רק בצורה שרק הגוי יעבוד בשבת ויקבל את הרווח בשביל היום האחד הזה ושאר הרווח לכל ימי השבוע יהיה ליהודי. ואם הגוי כן עובד בשבת, האם יש בעיה של בישול גוי וכשרות כלי הבישול? ומה בקשר לכשרות הלחם מהמאפייה אם הגוי הוא אופה?

תשובה
המשך בירור בענין שותפות בע"מ במאפייה הפועלת בשבת:

נפסקה הלכה בשו"ע (או"ח, סי' רמ"ה, סעיף ד') שמותר לתת לגוי מעות שיתעסק בהן אף בשבת, וחולק עמו ברווח. משמעות הדבר שאע"פ שנעשה מסחר בכספו של יהודי בעצם יום השבת, הואיל וזה נעשה ע"י גוי והוא המחליט כיצד להשקיע ולסחור, וגם לא נאמר לו ע"י היהודי לעשות זאת דווקא בשבת — א"כ הרי הגוי נחשב כבעלים לאותה המלאכה, ואדעתא דנפשיה קעביד, ומעצמו הוא סוחר במעות בשבת, ואין שום איסור מבחינת היהודי.

ניתן להתיחס לעסק מסחרי כמעות (כמופיע במקורות) ולדמות מילתא למילתא, דהיינו: אם יהודים השתתפו ביניהם בהשקעה של עסק בע"מ, והמאפייה הוא מקור ההכנסה של אותה שותפות, הם יכולים למסור את ניהול המאפייה לידיים נוכריות בכל השנה. אמנם נכון שהנוכרים הם פועלים של היהודים, אבל הם לא "עבדים" שדעתם בטילה, אלא להם בעצמם הסמכות לקבוע את כל מרכיבי העבודה במאפייה, ועליהם מוטלת האחריות לכך שהעסק יכניס כמה שיותר רווחים. הגם שהרווחים הולכים לבעלי המניות, והגויים מקבלים משכורת קבועה שאיננה קשורה בהכנסות העסק. דבר זה מתבטא גם באי נוכחות קבועה של היהודים במאפייה, אלא רק לעיתים בבחינת מבקרים. לעומת זאת, עסקי חוץ, דהיינו התקשרות והשקעות של הנכסים בדברים אחרים — אלה יכולים להתנהל ע"י הבעלים היהודים, אבל לא הניהול הפנימי של המאפייה.

עם זאת יש להדגיש באופן הברור ביותר, שאם דרך זו איננה בת ביצוע בעסק המדובר, ומדובר על ניהול יהודי של המאפייה, אין שום אפשרות להיתר, ואסור לפתוח את המאפייה בשבת, או להשתתף בניהולה אם היא פתוחה בשבת.

בענין שותפות עם גוי במסעדה לפותחה בשבת:
ראשית, אנו חוזרים ומדגישים שההיתר הינו דווקא בשותפות בבעלות המסעדה ולא בעבודת התפעול (אם יש שילוט או מסמכים המציינים שם הבעלים היהודי, יצויין שם הנוכרי בשווה).
באופן זה מותר גם בחלוקת שותפות של כל ימי חול ליהודי ושבת לגוי, ובתנאי שהדבר יכתב בפירוש ובפרטים בחוזה כפי שהבאנו בתשובה המקורית מבעל "אגרות משה"¹ ואין צורך בחלוקה של חמישים אחוז וחמישים אחוז, אלא העיקר שרווחי השבת ילכו בלעדית לגוי.

המאכלים אשר מתבשלים במסעדה ואינם נאכלים כשהם חיים (כגון: חומוס, תפוחי אדמה, חצילים וכד'), יש בהם בעיית בישולי עכו"ם², ואע"פ שאין מדובר על אכילה של יהודים בשבת, מ"מ יש לזה נפקא מינה לגבי מה שנשאר מן האוכל למוצ"ש וכן לגבי הכלים³. הפיתרון המוצע לכך הוא השארת אש שהודלקה ע"י יהודי מערב שבת, ובה ישתמש הגוי העובד בשבת⁴. גם במשך כל ימי השבוע יש לשים לב לכך כי מן הסתם יש עוד עובדים נוכרים במסעדה. אם לא נעשה הדבר: לכתחילה - יש להגעיל את הכלים³. ובדיעבד, מספיק להשהותם עשרים וארבע שעות ללא שימוש⁵, ואם בישלו בו בתוך כ"ד שעות התבשיל לא נאסר⁶.
על פת עכו"ם אין לחוש כאן, כי הפיתות באות מן הפלטר ואין נוהגים להחמיר בזה בפרט בחו"ל⁷, אבל יש לוודא שהקמח במאפייה נקי ומנופה מתולעים ושרצים.
______________________________________________
¹    עיין בשו"ע או"ח, סי' רמ"ה.
²    עיין בשו"ע יו"ד, סי' קי"ג, סעיפים א', ב', ג'.
³    שם סעיף ט"ז.
⁴    שם סעיף ז' כדעת הרמ"א.
⁵    חכמת אדם כלל ס"ו, סע' י"א וי"ב. חיי אדם כלל ס"ט, סע' ט"ז.

⁶    שם.
⁷    שו"ע יו"ד סימן קי"ב, סעיף ב'.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר