English | Francais

Search


שנת תשע"ט| שבת פרשת פנחס

פרשת השבוע: על כן יאמרו הַמֹּשְׁלִים, למה זה כל כך חשוב?

הרב יוסף כרמל, ראש כולל 'ארץ חמדה'

חלקי ארץ מואב, שנכבשו על ידי סיחון, מלווים אותנו מסוף פרשת חקת ועד לתחילת ספר דברים.

בפרשת דברים משה רבנו מוסיף עוד פרטים אודות מסע בני ישראל, בעבר הירדן המזרחי.

נסכם את המסע בקצרה בשילוב שני המקורות, וננסה להבין מהו הקשר הפנימי -  הקו המחבר, בין כל המאורעות שלהלן:

א. משה רבנו, שלח מלאכים מקדש ברנע אל מלך אדום, בבקשה לעבור בארצו. מלך אדום סרב בתקיפות לבקשה (במדבר כ' יד-כא). הקב"ה ציוה על בני ישראל לא להתגרות בבני עשיו, לכן הם הקיפו את ארץ אדום - הר שעיר והגיעו לגבול מואב - נחל ארנון (דברים ב' א-ט, גם בציטוט מספר מלחמות ד' נזכר גבול מואב, נחל ארנון במדבר כ"א יד).

ב. עם ההגעה לגבול מואב הוזהר משה: "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (דברים ב' יז-כג).

ג. הקב"ה מזהיר את משה גם בעניין העמונים: "אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם" (שם יט).

ד. משה קורא לסיחון לשלום ומבקש רשות מעבר בארצו. סיחון מסרב, משה הורג את סיחון ואת בני משפחתו, מכה את צבאו ויורש את ארצו, תוך כדי הקפדה שלא לעבור את הגבול של עמון ומואב (מארנון ועד יבוק) (במדבר כ"א כא-כה, דברים ב' לא-לז).

ה. התורה מצטטת מתוך שירת המושלים (עיינו גם בחמדת ימים לפרשות חוקת תשס"ג ותשס"ד) העוסקת במלחמת סיחון מול מלך מואב הראשון: "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא" (במדבר כ"א כז-ל)

ו. בלק בן צפור מזמין את בלעם "לברך" את בני ישראל (שם כ"ב ב-כ"ד כה).

ז. בנות מואב ומדין מכשילות את בני ישראל בשיטים. משה נצטווה: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם" (שם כ"ה א-ט,טז-יח).

ח. בנות צלפחד מתעקשות שלא לוותר על נחלת אביהן (שם כ"ז א-יא).

ט. משה שולח את נציגי השבטים לנקום במדינים, הם מכים בהם והורגים את בלעם (שם ל"א א-ח).

י. בני גד ובני ראובן מבקשים לנחול באזור הגלעד (ארצו של סיחון), משה מתנה עמם לצאת חלוצים לפני המחנה (במדבר ל"ב א-לב, דברים ג' יב, טז, שוב נזכרים הארנון והיבוק).

יא. חצי שבט מנשה מקבל גם הוא נחלה בעבר הירדן המזרחי (שם ל"ב מ-מב, דברים ג' יג-טו).

בהקדמה לדברים ננסה להבין מי הם המושלים?

בימנו נהוג לתרגם מושל כ- Governer ומשל כ - Fable (מטפורה). ברור שהמושלים הנזכרים בפסוק "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן", אינם שליטים ואינם רק אנשים הכותבים ספרות או שירה כחלק מחיי התרבות של העמים במזרח התיכון, כי אז אין שום סיבה להביא את דבריהם בתורתנו הקדושה. נציע כי מֹּשְׁלִים אלה היו אנשי רוח, חלקם היו קרובים לרוח הקודש, חלקם היו קרובים לנבואה, אחד מהם היה ממש נביא, אולי אפילו במדרגת משה רבנו - בלעם הקוסם. כך מפורש במדרש הבא: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה (דברים ל"ד י), בישראל לא קם אבל באומות העולם קם! ואיזה זה זה בלעם בן בעור" (ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנז י). (כנראה שגם מי שכתב את "ספר מלחמות השם" היה או היו אישיות מסוג זה).

נביא דוגמא נוספת לאישיות שאינה מבני ברית ואע"פ כן הייתה קרובה לנבואה. בספר איוב מצאנו את אליפז התימני (שיש בחז"ל דעות המזהות אותו עם בנו של עשיו) הפותח את נאומו הראשון בדברים הבאים: "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ: בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים: פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד: וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי: יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע" (איוב ד' יב-טז).

אין כל ספק כי בפסוקים אלה מתואר מעמד של התגלות משמים, שיש בו גם מרכיבים נבואיים. לזכותו של אליפז (שהמדרש מוצא לו נקודות זכות נוספות) נדגיש כי הוא איננו מציג את דבריו כנבואה וודאית משמיים, אלא ביושרה יוצאת דופן, הוא מדגיש שאין הוא מקבל מסר ברור.

בדברינו בשבועות הקרובים נמשיך ונפרוש בפני הקוראים את התמונה במלואה.

 

הבה נתפלל כי רק מי שאכן קיבל נבואה ו/או זכה באמת למדרגת רוח הקודש, ידבר בסגנון שכזה.

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

מתפללים לרפואתם השלימה של

ניר רפאל בן רחל ברכה

רפאל יצחק בן חנה

יהודה בן חיה אסתר

רפאל ישי בן צפורה פייגא

נתנאל אילן בן שיינא ציפורה

מאיר בן דינה ציפורה
רוחמה רחל בת שושנה
יאיר מנחם בן יהודית חנה

איילת חן בת שולמית
נחמה צביה בת שושנה בריינא

מאירה בת אסתר

רבקה רינה בת גרונה נתנה

יוסף (יוסי) בן חנה

דוד חיים בן רסה

ליליאן בת פורטונה

אליעזר יוסף בן חנה ליבא
רועי משה אלחנן בן ג'ינה דֶברָה
יפה בת רחל יענטע

נתנאל בן שרה זהבה

נעמי בת אסתר

ברכה בת מרים רחל

יוסף בן רחל חלילי

חנה שרה בת שושנה הינדה יהודית

בתוך שאר חולי עם ישראל

 

לע"נ

מר שמואל שמש ז"ל

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע י"ז בסיוון תשע"ד


לע"נ
מרת אסתר שמש ע"ה
נלב"ע
כ' באב תשע"ז


לע"נ

מרת שרה ונגרובסקי  ע''ה

בת ר' משה זאב

נלב"ע י' בתמוז תשע"ד

 

לע"נ

ר' מאיר  ז"ל

בן יחזקאל שרגא

ברכפלד


לע"נ
הרב אשר וסרטיל ז"ל
נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט 

לע"נ

רבי יעקב  ז"ל

בן אברהם ועיישה וחנה

בת יעיש ושמחה סבג

 

לע"נ

הרב ראובן אברמן זצ"ל,

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע ט' בתשרי תשע"ו

 

לע"נ

הרב שלמה מרזל זצ"ל,

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע י' באייר תשע"א


לע"נ
ר' אליהו כרמל ז"ל

נלב"ע

ח' באייר תשע"ו

 

לע"נ
ר' בן ציון גרוסמן
 
נלב"ע כ"ג בתמוז תשע"ז

לע"נ
סוזי בת עליזה כהן ז"ל
נלב"ע כ"ד בחשוון תשע"ח

 לע"נ
חיים משה
בן
קוקה יהודית כהן ז"ל
נלב"ע ז' בתשרי תשע"ה

לע"נ
הרב ישראל רוזן
זצ"ל
נלב"ע
י"ג בחשוון תשע"ח

 לע"נ

שלמה דוד בן זלמן ושרה

אבנית ז״ל 

נלב"ע סיון תשע"ט

 

לע"נ
אברהם קליין ז"ל,
 נלב"ע י"ח באייר תשע"ט

לע"נ גב' לוריין הופמן ע"ה

לע"נ
הנופלים במערכה
 על הגנת המולדת
הי"ד

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.