שנת תש"ף | שבת פרשת בהעלותך

מה גורלו של מי שהפסיד את האפשרות לחגוג את חג הפסח (הקרבת הקרבן) בזמנו הקבוע, י"ד בניסן?

בכך עוסקת פרשת בהעלותך:

"וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן יְקֹוָק בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְקֹוָק לָכֶם" (במדבר ט' ו – ח).

תשובתו של הקב"ה הייתה:

"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ" (שם יא – יב).

כאן נקבעה ההלכה לדורות כי יש פסח שני ולא רק פסח ראשון.

חז"ל שאלו: "אותם אנשים מי היו? "וענו: "נושאי ארונו של יוסף היו, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר: מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא" (סוכה כה ע"א/ע"ב).

אם כך, צריך להבין למה כתוב לְנֶפֶשׁ אָדָם?

ננסה להבין לעומק את פשר הדברים.

הסברנו בעבר כי נדב ואביהו מתו, גם כחלק מהעונש על מכירת יוסף (המעוניינים, יכולים לקבל דף מקורות על ידי פניה

ל: info@eretzhemdah.org). אם כך, רבי עקיבא וגם רבי יוסי הגלילי מסכימים,  כי פסח שני קשור ליוסף. אכן, חז"ל לימדונו כי יוסף מכונה אדם, וז"ל המדרש: "ואין אדם אלא יוסף שנאמר (תהלים ע"ח סז) אהל שכן באדם, וכתיב (שם) "וימאס באהל יוסף", בזכות עצמותיך הם עושים פסח קטן" (שמות רבה (וילנא) (בפרשת בשלח פרשה כ סימן יט, גם שאול מכונה אדם, הדברים יופיעו, בע"ה, בפירוט רב, בפרק ההקדמה לספרי החדש צפנת שמואל). 

למדנו מכאן, כי פסח שני נקרא גם פסח קטן, וחג זה קשור בטבורו ליוסף, יתכן שזה פשר דברי חז"ל המכנים את יוסף "קטנן של שבטים" (בראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח פרשה עה סימן ד, עיינו גם בראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צג סימן י).

עוד יתכן וזו גם הסיבה שיוסף רכב "בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה" (בראשית מ"א מג) מלשון שני.

יוסף וגם יהודה, זכו להנהגה בברכות שקיבלו מיעקב אבינו, אבל הסדר לדורות הוא יהודה בראש ושני לו יוסף. האחדות היתה יכולה לצאת מהכח אל הפועל, אם היינו זוכים לשותפות בין דוד ויונתן בן שאול. יונתן נפל בקרב. ההזדמנות השנייה הייתה בשותפות בין שלמה - מבני בניו של יהודה, לירבעם - מבני בניו של  יוסף. גם שותפות זו לא צלחה, ירבעם רצה להיות בראש, הוא רצה להיות ראשון ולא שני. כך מתארים זאת חז"ל: "אמר רבי אבא: אחר שתפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו (ירבעם) מי בראש? (ענה לו הקב"ה) בן ישי בראש, (ענה לו ירבעם) אי הכי לא בעינא (אם כך אינני מעוניין)" (סנהדרין קב ע"א).

ירבעם רצה להיות גדול ולא קטן, ראשון ולא שני. כך התפצלה הממלכה המאוחדת, והחל תהליך שסופו בחורבן בית ראשון. ירבעם, במקום להבין את המסר של פסח שני - פסח קטן בחודש אייר, בָּדָא מִלִּבּוֹ סוכות קטן ש"נחגג" בחודש חשוון (מלכים א' י"ב, לג), כמה חבל!!!

הָאָדָם הַמַּעֲלָה (דבהי"א י"ז יז) הוא האדם שיודע להקטין את עצמו, ובזכות זאת הוא באמת גדול. פסח שני = פסח קטן, בא ללמדנו שיש גם מעלה מיוחדת בלהיות שני, בלהיות קטן, בלהיות עניו.

ענווה היא המפתח לאחדות בין מנהיגי עם ישראל, וכן לאחדות בתוך האומה הישראלית - בניו של יעקב אבינו.