|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת ויצאהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)הצלת הרבים על ידי הפקרת היחיד (המשך)בשבוע שעבר הסברנו למה ב"ייחדו אחת מהן" ימסרו ואל יטמאו כולן, על פי סברת הר"ש (בפירוש המשניות)-בגלל שאז כבר לא קיימת סברת "מאי חזית". הסבר זה איננו עומד במבחן כאשר משוים הלכה זו לדין מקביל בנושא נפשות. מצינו בירושלמי "תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך ופגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגין את כולכם אפילו כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל. ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ולא ייהרגו אמר רבי שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי ורבי יוחנן אמר אף על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי" (מסכת תרומות פרק ח ה"ד). לפי דברי הירושלמי, לפי דעת ריש לקיש אין למסור אחד כדי להציל את השאר גם כשייחדו אותו. כך גם פסק הרמב"ם להלכה וז"ל "וכן אם אמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל, ואם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם, אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם, ואין מורין להם כן לכתחלה, ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל" (יסודי התורה פרק ה ה"ה). קשה מדוע יש הבדל בין המקרה של הנשים שם אין צורך בתנאי של ריש לקיש ובין מקרה הנפשות שם יש צורך? מה עוד שהר"ש ציין את הירושלמי כמקור להלכה זו?! אומנם ה"כסף משנה" (שם) רצה לתרץ שנפשות חמור מעריות, אך תירוצו קשה מאוד שהרי התורה הקישה עריות לנפשות בעניין אונס נערה המאורסה "וכבר מחו לה מאה עוכלי בעוכלא…ודברי הכסף משנה צריכים עיון" (עמוד הימיני סי' יא סע' ג ס"ק ד).
דברי הירושלמי צריכים ביאור מעוד בחינה. מה פשר הדרישה "והוא שיהיה חייב מיתה כשבע בן בכרי". אם הוא חייב מיתה מדין תורה, הרי היהודים הנדרשים להסגירו הם מחוייבים בכך, ואם יש להם האפשרות החוקית הם צריכים להורגו?! כך גם היה בעניינו של שבע בן בכרי, אנשי "אבל בית מעכה" הם שהרגוהו, ולא הסגירוהו חי? (עיין שמואל ב' כ כל הפרשיה) ואם אינו חייב מיתה בדיני ישראל, מה המשמעות של הגדרתו כחייב מיתה?
בשבוע הבא נביא את הסברו של מו"ר הגר"ש ישראלי בנדון.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
