שנת תשפ"א | שבת פרשת פנחס

הלכה פסוקה: קבלן שאיחר במסירה ואיבד את זכות התיקון של הליקויים

תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

'ארץ חמדה גזית' ירושלים / ניסן תשפ"א / תיק מס' 80005

דיינים: הרב חיים בלוך, הרב רועי משיח, הרב שלמה שטיינמץ

המקרה בקצרה:

התובעת היא חברה קבלנית בבעלות התובע, אשר בנתה את ביתו של הנתבע. הצדדים לא חתמו על חוזה, אולם הסכימו בכתב (להלן הסיכום) על פרטי העבודה תמורת סך 1,850,000 ₪. הסיכום כלל לוחות זמנים ולוח תשלומים. לפי הסיכום על התובע היה לסיים את הבנייה תוך 200 ימי עבודה, אולם, בסופו של דבר הוא לא הצליח לסיים בזמן. הנתבע ביקש מהתובע לעזוב את האתר כדי שהנתבע יוכל לסיים את העבודה בעצמו, תוך קיזוז עלות ההשלמה מהכספים שמגיעים לתובע. בנוסף, הנתבע טען שישנם גם ליקויי בנייה וחוסרים ביחס לסיכום.

בהסכמת הצדדים מונה מומחה, שהגיע לאתר והכריע ברוב המחלוקות שבין הצדדים, לפי קביעת המומחה על התובע לשלם לנתבע כ-229,000 אלף ש"ח. בנוסף, נשארה שורה של מחלוקות שהועברה להכרעת בית הדין.

פסק הדין: על התובע לשלם לנתבעת 184,735 ₪.

נימוקים בקצרה לכמה מהסוגיות המרכזיות בתיק זה:

1. זכות התיקון של קבלן
התובע דרש לתקן את הליקויים ולהשלים את החוסרים בעצמו, ולא לאפשר לנתבע לעשות זאת בעזרת קבלן אחר על חשבונו. הנתבע התנגד לכך.
זכות תיקון של קבלן נדונה בפסק דין של ארץ חמדה (74005-1) ושם נקבע מתי ניתן לסלק קבלן מאתר בנייה. בכלל זה, שניתן לפטר קבלן רק לאחר התראה, גם אם הוא רק מתרשל בעבודה (פתחי חושן שכירות י, הערה כד). במקרה זה הנתבע התרה בתובע לעמוד בזמנים, ובגלל האיחור של התובע, הנתבע נאלץ להתגורר בדיור זמני ולא ראוי. לפיכך, קבע בית הדין שמוצדק לסלק את הקבלן. בנוסף לזה התובע עצמו עזב את אתר הבנייה לבקשת הנתבע, מכאן שהוא ויתר על זכותו לעבוד בעצמו (שו"ע חו"מ יב, ח), ולכן התובע איבד את זכות התיקון של הליקויים. 

2. תמחור ליקויים שחומרתם תתברר רק בעתיד
המומחה קבע שישנם ליקויים שניתן יהיה להעריך את עלות התיקון שלהם רק בעוד כמה שנים, בהתאם למצב בשטח. בית הדין לא קיבל זאת, וקבע כי יש לתמחר אותם כבר כעת. בית הדין התבסס על הגמרא (סנהדרין לב ע"ב) שכותבת כי יש לחתור לפשרה במקרים מסוימים, והנצי"ב (משיב דבר ג, י) שכתב שאם שורת הדין לא תביא לשלום בין הצדדים יש לעשות פשרה.
לאור זאת, החליט בית הדין שכדי שלא לכרוך את הצדדים למשך שנים עד להתבררות חומרת הליקויים יש לתמחר אותם באופן מיידי. למעשה בית הדין תמחר את הסיכון בחמישית מעלות התיקון שהמומחה קבע, בסך 3,229 ₪.  

3. אחריות לאיחור בסיום העבודה
מוסכם שהתובע סיים את העבודה באיחור. התובע טען כי הסיבה לכך היא שמפקח הבנייה של הנתבע עזב את עבודתו באמצע. בית הדין לא קיבל טענה זו משום שהיא לא נטענה בזמן אמת, והתובע אף לא טען שעבודתו תלויה בעבודת המפקח.
מראש נקבע כי העבודה תסיים לאחר 200 ימי עבודה. לאחר הפחתת ימי הגשם התברר שהתובע איחר ב-40 ימי עבודה. בסיכום נקבע כי על התובע לשלם 300 ₪ לכל יום איחור, סה"כ 12,000 ₪.
בית הדין קבע כי תשלום זה אינו בגדר אסמכתא, משום שהוא תשלום סביר (על פי הפתחי חושן קניינים כא, הערה כה). גם אילו הסכום היה קצת יותר גבוה עדיין הוא לא היה נחשב לאסמכתא (פתחי תשובה אה"ע נ, ט).
בית הדין לא חייב את התובע על הוצאות נוספות שנגרמו לנתבע עקב האיחור, משום שמטרת הפיצוי היא לשפות את הנתבע על כלל הנזקים שנגרמו לו עקב האיחור. יחד עם זאת כיון שהתובע עזב והפסיק את עבודתו באמצע בלא להודיע לנתבע, החליט בית הדין לחייב אותו בפיצוי נוסף בסך 25,000 ₪, בגין הטעיה וגרימת הוצאות נוספות לנתבע. זאת, על בסיס הסכם הבוררות שמאפשר לחייב פיצוי גם על מניעת רווח או על נזק עקיף.

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר