שנת תשפ"א | שבת פרשת שופטים

פרשת השבוע: קים לי? המשפט והצדק(ה) צריכים ללכת יד ביד!

שלוש קריאות חיוביות פותחות את פרשתנו.

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ ...וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק:... צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (דברים ט"ז יח – כ).

כיצד מיישמים ציווי זה ברשת בתי הדין לממונות "ארץ חמדה – גזית"? 

אחד העקרונות החשובים ביותר בדיני ממונות הוא הכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה" (עיינו כדוגמא ב"ק פ"ג משנה יא).

למי שמחזיק בכסף יש יתרון חזק על מי שרוצה להוציא ממנו. לכן, על התובע מוטל נטל הראיה, במקרה של ספק הנתבע יצא במקרים רבים כשידו על העליונה.

הרמ"א בשו"ע חושן משפט הרחיב את היריעה: "לא יוציא ממון מספק, דכל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין מוציאין ממון מיד המוחזק (טור)" (סימן כה סעיף ב). בפשטות, גם אם בידי התובע הוכחה שתביעתו נכונה, אם יש מחלוקת בין הפוסקים, עדיין ידו של הנתבע תגבר, כיוון שמיידי ספק לא יצאנו.

הש"ך חידש חידוש גדול: "ודע דבפלוגתא דרבוותא היכא דמצי למימר קים לי, היינו אפילו הוא מיעוט הפוסקים יכול לומר קים לי כהמיעוט ולא כהרוב ומהני תפיסתו" (תקפו כהן סי' קכג). לדעת הש"ך גם אם רוב הפוסקים מכריעים לטובת התובע אפילו אם מיעוט קטן תומך בדעת הנתבע, יכול הנתבע לטעון כלפי הדיינים: אינכם יכולים לחייב אותי לשלם כיוון שאני חושב - קים לי - שהמיעוט הקטן צודק ולכן אני רוצה להמשיך ולהחזיק בממון.

גדולי עולם "צעקו במר ליבם" כנגד הכרזה זו. נצטט שניים מהם:

רבי יונתן אייבשיץ כתב , אם נלך בדרכו של הש"ך: "חס וחלילה תיפוק תורה ויהיה ממש כל דאלים גבר... ואם כן לשוא עמלו בונים הפוסקים ומחברים בראיות שונות ופלפול עמוק בתורה, כי לעולם המוחזק יטעון קים ליה וחס וחלילה תורתינו הפקר" (אורים ותומים על תקפו כהן, סימן קכג-קכד).

הרב יעקב חגיז, נקט לשון עוד יותר חריפה: "אם כן בטלת כל החשן משפט מן העולם ...וקורא אני בזה עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל ונותן יד לפושעים ולחמסנים. וחוששני שברוב הימים יבאו לבטל כל דיני הגמרא באומרם קים לי כהאי תנא או כהאי אמורא" (שו"ת הלכות קטנות א, קפב). נוסיף על כך את השאלה, מה היינו אומרים על יראת השמים של מי שיקל בהלכות כשרות, בהסתמך על דעת יחיד כנגד רוב רובם של הפוסקים?

נחזור אל הפסוקים הפותחים את פרשתנו. התורה מצווה עלינו למנות שופטים שישפטו משפט צדק וחוזרת ומדגישה: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"! נשתברו קולמוסים רבים מתקופת חז"ל ועד דורנו בביאור כפילות זו.

נציע כי התורה באה להדגיש כי חובה לבנות מערכת משפט, שתבטיח צדק תוך ראיה נכוחה של המציאות. בתי דין שיאמצו הלכה למעשה את פסיקת הש"ך, ישארו ריקים, ח"ו.

מי יבוא לתבוע צדק ,על פי דין תורה, כשהנתבע יכול להסתמך על דעת אחרון יחיד ולטעון קים לי?

האם זו כוונת התורה במצוות מינוי השופטים והקמת מערכת משפטית שתדאג לצדק?

למרות שאלות אלה, עדיין דעת הש"ך במקומה עומדת. מה הפתרון המעשי שיפעל גם לדעתו?

מו"ר הגרז"נ גולדברג זצ"ל לימדנו כי: "בכל הסכמה לקבלת פסק בית הדין, "בין לדין ובין לפשרה", כלולה גם הסכמה לכך שבית הדין יוכל להכריע במחלוקות", ממילא לא יוכל הנתבע לטעון קים לי.

לכן, בשטר הבוררות של רשת "ארץ חמדה – גזית" מופיע סעיף מפורש: "4. בית הדין יפסוק בסכסוך, על פי דין או לפשרה,  לפי שיקול דעתו ומיטב שפיטתו, עפ"י החומר שבפניו, בהתאם למדיניות ההלכתית של בית הדין".

כך פתרנו את בעיית "קים לי" לכל השיטות.

הבה נתפלל כי נזכה, עוד יותר, להתקיימות חזון הנביא:

"אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה"

(ישעיהו א' כו – כז)

המשפט והצדק(ה) צריכים ללכת יד ביד.

נמשיך ונפעל כדי שרשת בתי הדין "ארץ חמדה – גזית"
תהווה חלק מהתגשמות החזון הנשגב.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר