שנת תשפ"ב | שבת פרשת ויקהל

חמדת שנת השבע: קניית פרחים בשמיטה – חלק ג'

בשבועיים האחרונים עסקנו בשאלת קדושת השביעית בפרחים. השאלה הבאה העומדת לפתחנו היא אם מותר ליהנות מהפרחים, שהרי לכאורה הם כלולים באיסור ספיחים.

ראשית ניתן מעט רקע לאיסור ספיחים, ולאחר מכן נברר אם איסור זה חל על ההנאה מהפרחים.

בהלכות שמיטה פרק ד הלכה ב הרמב"ם מסביר את איסור הספיחים. נבאר את דבריו בלשוננו:

לא פעם אדם מגלה בגינתו שיח חדש שמתחיל לנבוט. בדיקה מדוקדקת מגלה שהושלך לשם חלק מירק – מלפפון, עגבנייה, גמבה. הללו מצאו את הדרך להשריש ולנבוט, וכעבור זמן קצר, ללא התערבות אנושית מכוונת, יש לאדם ירקות בגינה.

אחרי שאדם יודע שדבר זה עלול לקרות בטעות, הניסיון לא לגרום לדבר לקרות "בטעות" בפעם הבאה הוא ניסיון קשה ביותר. אדם שמחמת השמיטה מנוע מגידול ירקות בצורה מסודרת עלול "ביודעים ובלא יודעים" לנסות את מזלו ולהשליך שיירי ירקות למקומות שונים בשדהו, תוך תקווה שהללו יצמיחו לו ירקות חדשים.

לכן אמרו חז"ל: נקל מעליכם את הניסיון הקשה הזה. כל ירק שעשוי לגדול באופן הזה אסור באכילה, בין אם אדם זרע אותו ובין אם נזרע מעצמו.

מכוח הגדרה זאת עולות כמה השלכות:

-     מטרת הגזירה היא למנוע זריעה בשמיטה. רק זרע שאוכלים את יבולו באותה השנה נאסר, שהרי אם אדם רוצה לאכול את היבול בשביעית, עליו לזרוע בשנה הקודמת. כך, לדוגמא, פוסק הגרש"ז ביחס לבננות. מכיוון שהבננות אינן נאכלות בשנה שהן נזרעות, אין איסור ספיחים חל עליהם (למרות שהבננות נחשבות ירק).

-     ירקות עשויים לצמוח במקומות בהם אנשים נמנעים מזריעתם. ירקות אלו אינם אסורים משום ספיחים, שכן אין חשש שאדם יבחר לזרוע את הספיחים במקום שידוע שלא נכון לגדל אותם.

בימי תחילת היישוב כאשר היה חשש שגויים ישתלטו על קרקעות נטושות, החזון איש הורה לזרוע ירקות בקרקעות הללו סמוך מאוד לשנת השמיטה. בירור העלה שמדובר בקרקעות שאינם מיועדים לגידול ירקות, וכן לא היה הזמן המתאים לירקות שהורה לזרוע. לאור זאת החזון איש פסק שירקות אלו אינם אסורים משום ספיחים, שהרי כל זריעה שנזרעת בניגוד להגיון חקלאי אינו נאסר באיסור ספיחים.¹

-     ישנם סוגי ירק שאדם אינו רגיל לזרוע, גם אם הוא ראוי לאכילה או לשימושים אחרים. אין חשש שדווקא בשמיטה אדם יחרוג מדרך העולם ויתפתה לזרוע את הירקות הללו, ולכן אם צמחו מעצמם אינם אסורים משום ספיחים.

הגידול של איזו שנה אסור משום ספיחים?

לכאורה ניתן להציע שתי אפשרויות:

א.   הגדרת האיסור הברורה ביותר היא: כל ירק הקדוש בקדושת שביעית אסור משום ספיחים. מכיוון ששנת הירק נקבעת לפי לקיטתו, ירקות שנלקטים בשנה השביעית קדושים בקדושת שביעית, וממילא אסורים באיסור ספיחים.

ב.   מכיוון שמטרת הגזירה היא למנוע את הזריעה, כל ירק הגדל מצמח שנקלט בשנה השביעית אסור משום ספיחים.

ההגדרה הראשונה מתייחסת לגדר של קדושת השביעית. ההגדרה השנייה מתייחסת לטעם של איסור הספיחים.

הרמב"ם פוסק את ההגדרה הראשונה, וכך פוסק הגרש"ז. ואילו בעלי התוספות (ר"ש, רא"ש ועוד) פוסקים כהגדרה השנייה, וכך פוסק החזון איש.

למעשה מקובל לפסוק כדברי החזון איש. המשמעות היא שכל ירק שנקלט והתחיל לצמוח בששית אינו קדוש בקדושת שביעית.

אנו חווים את משמעות הפסיקה הזו בקנייה רגילה במכולת: בתחילת השנה ראינו ירקות רבים מסומנים כ"קדושת שביעית". כיצד ייתכנו ספיחים הקדושים בקדושת שביעית? כל הירקות הללו נזרעו סמוך לשמיטה, קליטתם ונביטתם התחילו לפני השמיטה, ורק לקיטתם נעשית בשמיטה עצמה. אמנם הם קדושים בקדושת שביעית, אך אינם אסורים משום ספיחים.

לאור זאת, חצי משאלת איסור ספיחים בפרחים כבר נפתרת. כל עוד מדובר בפרחים רב-שנתיים, אין בהם איסור ספיחים.

בשבוע הבא נברר אם איסור ספיחים חל על פרחים חד-שנתיים. 

_________________

¹ לפי הדברים שיובאו בהמשך החידוש שבזה אינו עד כדי כך מהפכני.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר