שנת תשפ"ב | שבת פרשת ויקהל

הלכה פסוקה: מחלוקת בעניין עובד שקיבל שכר למרות שלא הגיע לעבודה

'ארץ חמדה גזית' ירושלים / טבת תשפ"א / תיק מס' 79018

דיינים: הרב יוסף כרמל, הרב יוסף סוראני, הרב עדיאל אסייג

המקרה בקצרה: התובע הוא יועץ חינוכי שעבד במוסד החינוכי של הנתבעת קצת יותר משבע שנים, בשנת 2018 הוא פוטר על ידי הנתבעת. התובע מבקש לקבל השלמות שכר רבות: תשלומי הבראה, נסיעות, פנסיה, פיצויי פיטורין, פיצוי על היעדר שימוע ואי קבלת תלושי שכר, משכורת 13, ימי חופשה, ופיצוי על הפסד דמי אבטלה. בנוסף, התובע קיבל השלמות שכר דרך עמותה אחרת בלי לקבל תלוש, וכעת הוא מבקש זכויות סוציאליות על תשלומים אלה.

לנתבעת טענות רבות כנגד התובע. עיקרן שהתובע הפסיק לעבוד בפועל כשנה לפני פיטוריו, וגם שנה קודם לכן עבד מעט מאד, ועל כן הוא צריך להחזיר את השכר ששולם לו על שנתיים אלה בסך 102 אלף ₪. בנוסף הנתבעת ביקשה לקבל מהתובע שכר הלימוד עבור הלימודים של ילדיו במוסד החינוכי בסך 98 אלף ₪ בקירוב. בתגובה טען התובע כי ילדי עובדי הנתבעת היו פטורים משכר לימוד.

פסק הדין בקצרה: על הנתבעת לשלם לתובע פנסיה, נסיעות הבראה ופיצויי פיטורין; התובע אינו צריך להשיב שכר שקיבל אולם עליו לשלם שכר לימוד עבור ילדיו.

נימוקים בקצרה:

1. אמינות העדות של עובדים של הנתבעת

לטענת התובע הוא עבד בשנת 2018, אך עדות המזכיר והמפקח קובעת שהוא לא עבד כלל, ואפילו לא היה מגיע למוסד החינוכי. בית הדין דן בשאלת משקלן של עדויות אלה מאת עובדי הנתבעת. בגמרא (בבא בתרא מו ע"ב) נאמר שאריס שעובד אצל בעל שדה יכול להעיד שאכן הקרקע שייכת לבעלים, אמנם דין זה נכון רק במקרה שהאריס לא יפסיד אם ייפסק שקרקע לא שייכת לבעלים. הטור כתב שאם תנאי העבודה של האריס טובים יותר מהתנאים המקובלים בשוק, הרי שהוא נחשב לנוגע משום שיש לו עניין להמשיך ולעבוד עבור הבעלים.

בשולחן ערוך (חו"מ לז, ב) נפסק שאריס כשר לעדות אם אין לו הפסד כספי מכך שייקבע שקרקע אינה שייכת לבעלים, והרמ"א הוסיף שגם אם יש לו נגיעה אחרת הוא פסול. נראה שאין ביניהם מחלוקת אלא שיש לבדוק האם לעובד יש נגיעה מעדותו, אפילו רחוקה.

במקרה זה שכרם של העדים לא ייפגע גם אם הנתבעת תחויב בתשלום, ולכן, לכאורה אינם נוגעים בדבר. מצד שני יש לדון שמא העובדים מרגישים צורך להעיד לטובת המעסיק שלהם, על מנת שהוא לא יתנכל להם או יפטר אותם. ואכן כתב הרמב"ם (עדות טז, ד) שגם נגיעה רחוקה נחשבת לנגיעה. אמנם מבואר בתרומת הדשן (שנד) שהרמב"ם מדבר רק בהנאה וודאית, ולא בהנאה מסופקת. למעשה יש קושי לקבל את העדים כיוון שהם היו שותפים בהחלטות לגבי הפיטורין של התובע.

אולם, למעשה בית הדין קיבל את דברי העדים כיוון שגם התובע לא סתר אותה במפורש, והודה שמיעט להגיע לעבודה. בנוסף, התובע התחמק משאלות בית הדין ובמצב כזה ניתן לפסוק כנגדו (שו"ת הרא"ש כלל קז, סימן ו).

לפיכך, בית הדין קבע כי הנתבע לא עבד כראוי בתקופה האחרונה.

2. בקשת הנתבעת לקבל בחזרה את השכר ששילמה לתובע על התקופה בה לא הגיע לעבודה

כיוון שהתברר שהתובע לא הגיע לעבודה באופן סדיר בשנתיים שעד לפיטוריו נדרש בית הדין לשאלה האם על התובע להחזיר את השכר שקיבל בתקופה זו.

כיוון שהתובע כלל לא התייצב לעבודה הרי שהנתבעת היתה פטורה מלשלם לו, והעובדה שהונפקו לתובע תלושי שכר אינה מעלה ומורידה בעניין זה. גם טענתו של התובע שהנתבעת לא העבירה תיקים לטיפולו נדחתה, כיוון שבהיעדרו לא היה ניתן להעביר לו תיקים.

אולם, כיוון שהנתבעת החליטה להמשיך ולשלם לתובע למרות שידעה שאינו מגיע לעבודה מלמדת על כך שהיא הסכימה לעשות זאת למרות שידעה שהיא פטורה. הדברים קיבלו חיזור בעדויות נציגי הנתבעת שאמרו שזו דרכו של מנהל הנתבעת להימנע מעימותים, והוא מסכים גם למחול על כספים המגיעים לנתבעת.

אשר על כן, התובע פטור מלהחזיר שכר שקיבל.

3. פיצויי פיטורים על הזמן שבו קיבל התובע תלוש ולא עבד

בית הדין קבע כי אף שהתובע לא עבד בתקופה שלפני הפיטורין, אין זה אומר שהוא היה בגדר מי שהתפטר. זאת, כיוון שהוא לא הוזהר שאי הגעה תחשב כהתפטרות. ולכן התובע זכאי לקבל פיצויי פיטורין עד למועד פיטוריו על ידי הנתבעת.

4. מעמדם של תשלומים ששולמו על ידי עמותה אחרת

בית הדין קבע כי לא מוטלות על הנתבעת חובות בגין תשלומים שהתובע קיבל דרך עמותה אחרת וללא תלוש, וזאת מכמה סיבות: א. משום שהאחריות על תשלומים אלה מוטלת על העמותה האחרת, שאינה חלק מהדיון ולבית הדין אין סמכות להורות לה לשלם.  ב. משום שהתובע עצמו רצה בכך שהתשלום ישולם בצורה כזו, ואם כן הוא לא יכול להלין על כך שכעת הוא לא מקבל תנאים סוציאליים על סכומים אלו מהנתבעת.

5. שכר הלימוד על לימוד ילדי התובע במוסד הנתבעת

התובע טען כי נהוג שילדי העובדים לומדים במוסד בחינם. בית הדין דחה את טענתו, כיוון שאין חולק שהיה ידוע לתובע כי הוא חייב לשלם שכר לימוד, והוא אף שילם חלק משכר הלימוד בעבר, ולכן נטל הראייה עליו שהוא היה פטור. התובע לא הוכיח שלעובדי הנתבעת היה פטור גורף מתשלום שכר לימוד. לכן בית הדין חייב את התובע בתשלום מלא.

6. תשלומים הבראה ונסיעות

בית הדין חייב את הנתבעת בתשלומי הבראה שלא שולמו לתובע, וכן בתשלומי נסיעות לפי היקף ההגעה שלו בפועל לעבודה. בנוסף בית הדין פטר את הנתבעת מתשלום קנס על אי הודעה על פיטורין כיון שהתקיים שימוע כדין, וטענות הנתבעת היו מוצדקות.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר