שנת תשפ"ב | שבת פרשת כי תצא

פרשת השבוע: על ספרא, סייפא ו'בוטים' - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ

סוגיית המלחמה, על היבטיה הרבים, עולה ביתר תוקף לקראת הכניסה לארץ ישראל. נעמוד על אחד מהם, מפתיע ביותר.

ייחודו של עם ישראל כעם הספר הוא זה שהביא לאירוע מיוחד בו שימשו החץ והקשת – הסייפא, לניסיון פגיעה בעם ישראל באמצעות הספרא – הספרים.

המלחמה מתנהלת בשדה הקרב, שם מופעלים כלי נשק שתפקידם לפגוע, להרוג או לפצוע, כדי לנטרל את חיילי האויב. כיום המלחמה מתנהלת גם דרך אמצעי המחשוב, השולטים על מערכות חיוניות, שפגיעה בהן משפיעה משמעותית על תוצאות המערכה. שדה קרב נוסף, שגם בעבר שימש את הצבאות, הוא הלוחמה הפסיכולוגית.

בשבוע שעבר קראנו את האזהרות הבאות: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם...שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם" (דברים כ' א – ג).

הצבאות נקטו באמצעים שתפקידם היה להפחיד את העומדים מולם. נדגים זאת באמצעות המדרש הבא המובא על ידי דעת זקנים מבעלי התוספות: "בטכסיס מלך בשר ודם הביא (הקב"ה) המכות על מצרים מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה בתחילה חותר את אמת המים שלהם - כך הקדוש ברוך הוא הביא דם ולא יכלו לשתות מן המים, ואחר מביא קולנים להריע עליהם בחצוצרות וקול שופר - כך הצפרדעים..." (שמות י"א ד).

נעזוב לזמן קצר את הסייפא ונעבור אל הספרא.

ברוב תרבויות העולם, חלק קטן מאוד של האוכלוסייה ידע קרוא וכתוב. עד להמצאת הדפוס לפני כשש מאות שנים, גם חומרי הקריאה היו מוגבלים. החומרים הכתובים נכתבו על גבי מגילות קלף, פפירוסים, לוחות חמר או חרסים. לעומת זאת, על פי המסורת היהודית, ילדים בגיל שלש כבר ערכו היכרות עם אותיות הא-ב. בגיל שש-שבע כבר למדו קרא וכתוב, כמתואר במסכת בבא בתרא: "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה ... מאי דרוש? "ולמדתם אותם" - התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, ... התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך" (דף כא ע"א).

גם הממצאים בשטח מוכיחים זאת. כדוגמא נביא את הכתובת שנתגלתה בעזבת צרטא, אתר מתקופת השופטים שמזוהה עם אבן העזר (שוכן כיום בשיפולי ראש העין ליד כביש 5). כתובת זו, בכתב עברי קדום, נכתבה כנראה בידי ילד יהודי.

עתה נקשור את הסייפא לספרא. האימפריה האשורית שכבשה את שומרון לפני כאלפיים ושבע מאות שנה, בימי סרגון, ניסתה לכבוש בימי סנחריב בנו גם את ירושלים. כחלק ממהלכי המלחמה גייס סנחריב יהודי מומר שכונה רבשקה (כנראה שר המשקים, עיינו סנהדרין דף ס ע"א) שכמובן דיבר עברית. השפה הבין לאומית ששימשה למשא ומתן בין עמים באותה תקופה הייתה ארמית. רבשקה נשלח על ידי סנחריב לירושלים לנאום נאום בעברית מול החומות, כחלק  מהמלחמה הפסיכולוגית, מטרתו הייתה להפיל את ליבם של יושבי ירושלים ולשכנע אותם להיכנע לאשורים (עיינו מלכים ב י"ח יז-לז, ישעיהו ל"ו). שריו של חזקיהו ניסו לשכנעו לדבר ארמית ולא יהודית כדי למנוע את הנזק הפסיכולוגי, כמובן ללא הועיל (שם, שם כו). רבשקה החליט להגביר את הלחץ ואת התעמולה ולכן נקט בתכסיס חדש: "וּסְפָרִים כָּתַב לְחָרֵף לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר כֵּאלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ עַמָּם מִיָּדִי כֵּן לֹא יַצִּיל אֱלֹהֵי יְחִזְקִיָּהוּ עַמּוֹ מִיָּדִי"

(דברי הימים ב ל"ב יז).

על איזה ספרים מדובר כאן? איך הם נשלחו? חז"ל לא הסבירו.

אבן עזרא מסביר כי היו אלה ספרי גידופים על הקב"ה, אבל לא הסביר איך הם נשלחו ואל מי הם היו מופנים?

לכן, נציע כי ספרים אלה היו קטעי קלף, מגילות קצרות, שכל אחת מהן חוברה לחֵץ. דבריו של רבשקה נוסחו בקיצור על המגילות. אלפי קשתים אשוריים הציפו את שמי ירושלים בספרים הללו, שנחתו בכל חצר ופינה בעיר. נראה שאלה היו ה'בוטים' הראשונים בהיסטוריה האנושית. ירושלים הייתה העיר היחידה בעולם שבה כל אחד, נער וזקן, ידע לקרא, כדי לנצח בקרב על התודעה, האשורים ניסו לנצל את יתרונו של עם הספר לטובתם. 

בחסדי ד', גם תחבולה זו לא צלחה.

בדרך נס הקב"ה הציל את ירושלים מידיהם וסנחריב חזר לביתו בבושת פנים.

כן יאבדו כל אויבך ד'.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר