שנת תש"ע | שבת פרשת וארא

שו"ת במראה הבזק: יחס ההלכה לנושא משרה ציבורית הנחשד במעשים לא-כשרים

(מתוך ח"ב)

סיון תשנ"ה

שאלה

נושא משרה ציבורית שנבחר על-ידי הציבור, והועלו נגדו חשדות על ביצוע מעשים לא-כשרים:

א. האם ניתן להעבירו מתפקידו עקב החשדות?

ב. מה ערכן הראייתי של החשדות לכאורה, הנדרשות לצורך הדחה?

ג. 1. האם יש הבדל בין סוגי מעשים שנחשד בהם לצורך הדחה (בין אדם למקום, בין אדם לחברו, עבירות כנגד חוקי המדינה)?

2. האם שימוש בכספי ציבור לצורך ישיבות ות"ת יש בו כדי להכשיר מעשים העומדים בניגוד לחוקי המדינה?

ד. מי מוסמך להחליט על ההדחה?

ה. מהן דרכי התשובה לנושא משרה ציבורית שחטא?

ו. האם יש התייחסות שונה בהקשר דלעיל לנושאי תפקידים שונים, כגון דיין, רב, שוחט לעומת גבאי-צדקה ונשיא הקהילה?

ז. האם ניתן להחזירו למשרתו, ובאילו תנאים?

תשובה

אין אדם נפסל מחזקת כשרותו על-ידי קול וחשד בעלמא אלא בעדות של שני אנשים כשרים^{1 2}.

אם שני עדים מעידים שעבר על עבירה שיש בה עונש מלקות, הריהו נפסל לעדות³ מדאורייתא וכן לדיינות⁴, ועבירה קלה מזו פוסלת אותו רק מדרבנן⁵. אין בעניין זה חילוק בין עבירות שבין אדם למקום לעבירות שבין אדם לחברו⁶.

האמור לעיל הוא לגבי עד ודיין שפסלותם מוזכרת בתורה. לגבי תפקידים ציבוריים אחרים צריך לדון, אם אפשר להוכיח בעדים, שהאדם אינו יכול או אינו נאמן עוד למלא תפקידו כראוי, וכמו בכל עובד שרוצים לפטרו⁷. סכסוכים אלה חייבים לידון בפני בית-דין כשר⁸. כמובן שיש דרישות שונות לגבי הקריטריונים והדרגה המוסרית הנדרשים לתפקידים השונים⁹.

יש דרכים שונות לחזור בתשובה, בהתאם לעבירה שנעברה¹⁰, והתשובה מועילה גם לעניין התמנות מחדש לתפקיד הציבורי שממנו הודח¹¹.

אין היתר או הצדקה להשתמש בכספי-ציבור בניגוד לחוקי המדינה, אפילו לא לצרכי קודש¹².

חובה להדגיש שעל דיונים אלה חלות כל הלכות לשון הרע החמורות¹³, ועל אחת כמה וכמה אם הנחשד הוא מן העוסקים בצרכי ציבור ו/או תלמיד-חכם. גם יש להתייחס בזהירות ובחומרה למי ששמח בבזיונו של תלמיד-חכם ובחילול השם שנגרם עקב חשדות אלה (אפילו אם הם מבוססים).

_____________________________________________________________

¹ שו"ע (חושן משפט סי' לד, כה). ועיין עוד שו"ת "חתם סופר" (חושן משפט סי' קס) לעניין רב, ושו"ע (אורח חיים סי' נג סכ"ה) וביאור הלכה (שם ד"ה אף) לעניין שליח-ציבור.

² יש לציין את הסיפור המובא בבא בתרא (נח ע"א ואילך) על ר' בנאה שראה, שכתוב על שער העיר: "כל דיין דמתקרי לדין, לא שמיה דיין". הוא שאל: "אלא מעתה אתא איניש מעלמא ומזמין ליה לדינא, פסליה?", ועל פיו הוסיפו: "ברם, סאבי דיהודאי אמרי, כל דיין דמתקרי לדין ומפקין מיניה בדין, לאו שמיה דיין".

³ כל ההלכות האלה הן בהלכות עדות.

⁴ שו"ע (חושן משפט סי' ז, ט) : "כל הפסולים להעיד... מחמת עבירה פסולים לדון".

⁵ שם (סעיפים ב וג).

⁶ שם.

⁷ עיין למשל ב"אגרות משה" (חושן משפט ח"א סי' ע סע' עה-עז).

⁸ שם (סי' עז).

⁹ עיין שו"ע (אורח חיים סי' ע, ד-ו) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק טו) לגבי שליח-ציבור.

¹⁰שו"ע (חושן משפט סוף סי' לד).

¹¹"משנה ברורה" (סי' נג ס"ק טו), "חתם סופר" הנ"ל.

¹²הדבר פשוט. להדגש העניין עיין "אגרות משה" (חושן משפט ח"ב סי' כט).

¹³איתא בפסחים קיג ע"ב : "שלושה הקדוש ברוך הוא שונאן... והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחיד, כי הא דטוביה חטא, ואחא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא, נגדיה לזיגוד, אמר ליה, טוביה חטא וזיגוד מינגד?! אמר ליה, אין, דכתיב "לא יקום עד אחד באיש", ואת לחודך אסהדת ביה, שם רע בעלמא קא מפקת ביה". ומפרש רשב"ם שם: "מאחר שאין אתה נאמן בעדות, לא יתקבל עדותך, אין לך עליך מצוה להעיד, הרי אתה עובר על לאו ד'לא תלך רכיל' (ויקרא יט)".

לראש העמוד