|
 גליון מספר 36 - שומריםשער לדיןהפסולים לעדות - חלק בבגליון זה נעסוק בפסול להעיד של הנוגע ושל הנוטל שכר.
טעם פסול נוגע
הגמרא במסכת בבא בתרא (מד:) אומרת, שאם ראובן מכר שדהו לשמעון, ובא לוי ורוצה לטרוף וטוען שהקרקע שביד שמעון גזולה, אין ראובן יכול להעיד לטובת שמעון. הטעם הוא, שלראובן יש אינטרס שהקרקע תישאר ביד שמעון, כדי שאם יבואו המלווים של ראובן, יוכלו לגבות משמעון את הקרקע בחובם, ואחרת יהיה ראובן בבחינת 'לוה רשע ולא ישלם'.
הר"י מיגאש שואל, מדוע אומרים שראובן נוגע – וכי ראובן מעדיף להיות עד שקר, מאשר להיות 'לוה רשע ולא ישלם'?! – הרי בכל מקרה הוא רשע!
הר"י מיגאש מתרץ שני תירוצים: התירוץ הראשון הוא, שפסולו של נוגע איננו מחשש שמא הוא משקר, אלא הנוגע דינו כקרוב. וכשם שקרוב פסול לעדות, אף כשאין חשש שישקר, כך גם הנוגע פסול.
התירוץ השני הוא, שראובן מעדיף להיות עד שקר, שרק הקב"ה יודע על רשעתו, מאשר להיות רשע בעיני הבריות. תירוץ זה מניח, שעד הנוגע, פסול לעדות מחשש שקר. ואף שסתם עד אינו חשוד לשקר, כתב הרא"ש (מכות פרק א סי' יג) בשם הראב"ד, שעד הנוגע נחשב כבעל דין, ובבעל דין חושדים שישקר.
האחרונים התקשו בתירוץ הראשון של הר"י מיגאש, שפסול נוגע הוא מטעם קרוב – כיצד מועילה הודאה של אדם לחובת עצמו, הרי הוא כנוגע, ונוגע פסול להעיד מדין קרוב? ואמנם, הש"ך (חו"מ סי' לז סק"א) כותב, שכאשר הנוגע מעיד לרעת עצמו, הוא אינו נוגע, ושוב אינו קרוב. אבל למעשה, הש"ך עצמו כותב, שהטעם העיקרי לפסול קרוב הוא מטעם חשש משקר, וכן כתבו גם הסמ"ע (שם סק"א) ונתיבות המשפט (שם סק"א).
אחת הנפקותות מטעמי הפסול של העד קשורה לדיני שטרות. שטר שחתום עליו עד, שבזמן החתימה היה עד כשר וכעת הוא עד פסול – אם הפסול הוא מגזירת הכתוב, כדוגמת פסול קורבה, הרי בזמן שנחתם השטר היה השטר כשר, ולכן גם כעת השטר כשר (בבא בתרא קנט.), אולם אם הפסול הוא מחשש משקר, יש לחשוש שמא השטר לא נחתם בזמן הכתוב בו, אלא מאוחר יותר, כאשר העד כבר היה פסול, והעד שיקר וכתב זמן מוקדם שבו הוא עוד היה כשר.
נוטל שכר להעיד
המשנה במסכת בכורות (מט.) אומרת, שמי שנוטל שכר להעיד, עדותו בטלה. הטעם לכך הוא, שעדות היא מצוה, ואדם מצווה לעשותה בחינם. חכמים קנסו את מי שמשלם לעד, שעדותו תהיה בטלה. אמנם, אין דינו של הנוטל שכר להעיד כדין כל עד פסול, שכן, אם יחזיר העד את הכסף שקיבל, חוזרת עדותו להיות כשרה (שולחן ערוך חושן משפט סימן לד סעיף יח).
כאמור, פסול הנוטל שכר להעיד הוא רק מדרבנן. אולם, נתיבות המשפט (סי' לד סק"י) סבור, שכאשר העד נוטל שכר מאחד מבעלי הדין בלבד, פסולו מן התורה. הפסול מדרבנן של הנוטל שכר להעיד, מתייחס למי שנטל שכר משני הצדדים בשווה, שאז הוא אינו נוגע, אבל מדרבנן עדותו פסולה.
לעומת זאת, לדעת קצות החושן (סי' לד סק"ד), גם אם העד מקבל שכר רק מצד אחד, הוא פסול רק מדרבנן. הוא אינו נקרא נוגע, כיוון שאין הנגיעה מתייחסת לתוכן העדות, אלא הנגיעה היא לעצם היותו מעיד. העד פסול מן התורה רק כאשר הנגיעה מתייחסת לתוכן העדות.
מתי מותר ליטול שכר להעיד
אף שאמרנו שעד אינו רשאי ליטול שכר כדי להעיד, אין פירושו של דבר שהוא מצווה להפסיד ממון כדי להעיד. לכן, התירו לעד ליטול שכר בטלה, דהיינו לשלם את הפסד הרווחים שהיה יכול להרוויח בזמן שהלך להעיד, כגון משכורת וכדומה.
הרמ"א (חושן משפט סימן לד סעיף יח) כותב, שאמנם אסור ליטול שכר להעיד, אולם מותר ליטול שכר כדי ללכת לראות עדות. דהיינו, כאשר העד יודע את העדות, מוטלת עליו החובה להעיד. אולם, כאשר העד אינו יודע את תוכן העדות, מותר לו ליטול שכר כדי ללכת לראות את הדבר שעליו יעיד אחר כך.
עדות מומחה
מה מעמדו של עד מומחה? האם מותר לשלם לו על עדותו? מקובל בבתי הדין, שמותר לעד ליטול שכר על מומחיותו. הסיבה היא, שלעדותו של עד מומחה אין מעמד אמיתי של עדות, שכן הוא אינו מעיד על עובדות מסוימות, אלא בא לתת ידע כללי לדיינים. על כן, אין לו דין של 'נוטל שכר להעיד'. מאידך, אם אחד מבעלי הדין שילם לעד המומחה לבדו, העד המומחה נוגע בעדותו, ולכן לעדות כזו אין משקל בבית הדין אם הצד השני מכחיש את אותה.
מסיבה זו, כאשר מכינים תיק לבית הדין, חבל לבזבז כסף על השגת עדויות של עדים מומחים, במקום שהצד השני עלול להכחיש את חוות דעתם. שכן, בית הדין יצטרך להביא עדות נוספת, על חשבון שני הצדדים בשווה.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
