שנת תשע"ו | שבת פרשת ויקהל

פרשתנו פותחת בפרשית השבת.

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות ל"ה א-ג).

פרשיה זו מהווה מעין פתיחה לפרשיות העוסקות בבנין המשכן בפועל.

גם בפרשת כי תשא מצויה פרשיה העוסקת במצוות השבת:

"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ: שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות ל"א יג-יז).

רק אחריה מופיע תיאור בנין המשכן.

ניתן לזהות בקלות את המבנה של הפרשיות:

ציווי על המשכן ← שבת ← חטא העגל ← שבת ← בניין המשכן

נחלקו  גדולי עולם בשאלה: מה היה סדר המאורעות במציאות?

רש"י הסביר: "אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן" (שמות ל"א יח).

לעומתו הרמב"ן טען: "ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו. ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה קודם שבור הלוחות, כי כיון שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצווהו תחלה, כמו שאמר (לעיל כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה" (שם ל"ה א).

לפי הרמב"ן אכן סדר המאורעות מתאים למבנה, אולם לפי רש"י קשה, אם אכן הסדר היה חטא העגל ואחר כך משכן, למה הוקדם המשכן לחטא העגל בכתיבת הדברים.

גם לפי רש"י וגם לפי הרמב"ן צריך להסביר מדוע גם פרשיית השבת נצמדת לחטא העגל ולפרשיות המקדש מפנים ומאחור.

כדי להסביר זאת, נעיין בדברי רש"י על שתי פרשיות השבת. 

רש"י על פרשתנו כתב: "הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת".

לעומת זאת רש"י על פרשת כי תישא כתב: "אך את שבתתי תשמרו - אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות מלאכה שבת אל תדחה מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן".

לכאורה זו סתירה, שהרי בפרשת כי תשא הקדים להם פרשית המשכן לפרשת השבת ונלמד מכאן שמלאכת שבת תדחה מפני בנין המשכן. עוד קשה שהרי ה'אך' הממעט, נזכר בעניין המשכן ואם כן הוא צריך ללמד שמותר לבנות את המשכן בשבת.

הזכרנו בעבר כי שיטת הגאון מוילנא ותלמידיו בעקבותיו, היא, שאכן הציווי שלא בוצע הוא המופיע בפרשיות שלפני חטא העגל. בפרשיות שאחר חטא העגל מופיע רק הביצוע אבל הציווי שקדם לו איננו מופיע. ההבדלים בין הפרשיות שמופיעות לפני חטא העגל לפרשיות שאחר חטא העגל באים לבטא את הירידה הרוחנית הגדולה שארעה אחרי חטא העגל (מעין הירידה הרוחנית הגדולה שירד האדם אחר החטא בגן עדן). לכן, לפני חטא העגל פרשית השבת מאוחרת לפרשיית המשכן כדי ללמדנו שברמה רוחנית זו, מותר לבנות את המשכן בשבת. לאחר הירידה שבעקבות חטא העגל, חייבת פרשית השבת להקדים את פרשת המשכן, כדי ללמדנו הלכה למעשה שאסור לבנות את המשכן בשבת.

הבה נתפלל שנזכה לשני התיקונים, לחזור למדרגה שלפני חטא העגל

ולהיות ראויים למשכן-מקדש ברמה זו.