שנת תשע"ט| שבת פרשת וילך

הלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'

דיינים: הרב אהרן כ"ץ, הרב עדו רכניץ, הרב דורון אלון

תקציר המקרה: התובע היה מוכר כיפות ליד חנותו של הנתבע, ובתמור היה מביא לו כמה כיפות לפי בחירת הנתבע, הנתבע הציע לתובע להציב אצלו את הסחורה בחנות, תמורת אחוזים הצדדים חלוקים כמה אחוזים הובטח לתובע - 65 או 70, הנתבע החזיר לתובע את הכיפות, אולם התגלעה מחלוקת לגבי 17 כיפות שהוחזרו אם הן שייכות לתובע. התובע תובע את האחוז מהמכירות, נזקים על ימי עבודה וטירחה על כך שהיה צריך לסוע על מנת לקבל את הכיפות, כמו כן הסתבר לו שההסכם בטעות יסודו משום שאין לנתבע רשות להורות לו לעבור מהמקום שבו מכר כיפות. הנתבע מודה בחוב של 65% מהסחורה שנמכרה, כמו כן תובע קיזוז 5 כיפות.

פסק דין: הנתבע ישלם לתובע 66.5 אחוזים מהמכירות וסך הכל 10,667 ₪.

נימוקים:

א. מחלוקת בין מעסיק ועובד לפי אחוזים על גובה שכר עבודה

בגמרא (ב"מ קי, א) נחלקו רב נחמן ורב יהודה לגבי אריס שבינו לבין בעל הבית יש מחלוקת מהו האחוז שהובטח לו מהתבואה, להלכה פסק שו"ע (של, ה) כדעת רב נחמן שיש ללכת לפי מנהג המדינה לטובת העובד, ומשמע שאם אין מנהג מדינה, יש לפסוק לטובת המעביד בגלל שהוא המוחזק, כאן המוחזק הוא התובע שהוא בעל הכיפות. כיון שיש תעודות משלוח לכיפות הרי שאין לדון את הנתבע בעל החנות כאדם שתפס את הכיפות, משום שיש עדים על הפקדתם (שו"ע חו"מ קלג, ב-ג)

במקרה שלנו הויכוח הוא על התמורה ולא על הכיפות, ולכן הנתבע מוחזק, אולם מאידך הנתבע חייב שבועת היסת, ולכן הוא צריך לפדותה בכסף.

ב. אחריות על כך שכיפות נמכרו במחיר ישן

סוכם בין הצדדים על העלאת מחירי הכיפות, למרות זאת חלק מהכיפות נמכרו במחיר הישן, בית הדין קובע כי האחריות על כך מוטלת על הנתבע, ולכן עליו לשלם כאילו מכר במחיר היקר.

ג. תביעת עגמת הנפש

התביעה לביטול זמן על כך שהתובע היה צריך להגיע לספירת הכיפות נדחית משום שזו דרישה לגיטימית לבקש ממנו לעשות כך, הצדדים התנהלו בצורה סבירה ולכן האגרה תתחלק באופן שוה.

למעבר לפסק הדין המלא

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר