פרשת השבוע: מלחמה בעמלק, יש גבולות? (חלק ב)

"כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן" (קהלת רבה (וילנא) פרשה ז, טז).  

כך לימדנו רבי שמעון בן לוי (החברותא של אליהו הנביא, עיינו ירושלמי תרומות פ"ח ה"ד) וכך הדגשנו בדברינו לפרשת אמור, בשבוע שעבר. בהדרכה זו רמוז גם שאין להתאכזר אפילו על האכזרים. אכזריות היא מידה מגונה, תמיד.

לפני שנמשיך לחפש היכן מצאנו רחמנות גם לגבי עמלקים, נביא מקור העוסק באדומים. נזכיר כי עמלק הוא צאצא של עשיו אבי אדום.

אמציה מלך יהודה (דודו של הנביא ישעיהו, ע"פ חז"ל) ניצח את האדומים, בקרב שהתרחש דרומה לים המלח, שם עובר גבול ארץ אדום. במלחמה זו צבא יהודה היכה את צבא אדום והרג עשרת אלפים חיילים מבני שעיר. כיוון שבני אדום איימו על ממלכת יהודה וסיכנו אותה, אין כל תביעה כנגד אמציה על תוצאה זו של המלחמה. ההיפך, יש לשבחו. צבא יהודה תפס עוד עשרת אלפים שבויים בסיום המלחמה. הכתוב מספר מה עלה בגורלם: "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ" (דבהי"ב כה, יב). על פי המדרש, אכזריות זו גרמה, בסופו של יום, לחורבן בית ראשון ולגלות: "באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לא גזרתי מיתה לבני נח אלא בחרב (במלחמה) ואלו וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא מה אלו עושין כאן יגלו, כיון שחטאו גלו וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם..."(איכה רבה (וילנא) פתיחתות סימן יד).

נציין כי אכזריותם של האדומים, שנודעו גם כסוחרי עבדים, מודגשת מאוד בתנ"ך, וגם כלפיהם אין להתאכזר.

ננסה לברר, האם גם במלחמה נגד עמלק מצאנו צד של רחמנות ובאילו תנאים?

התורה מצווה עלינו: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (דברים כ, י).

רש"י במקום מגביל הלכה זו "כי תקרב אל עיר - במלחמת הרשות הכתוב מדבר", אבל במלחמת מצווה אין חיוב לקרא לשלום קודם יציאה למלחמה.

רמב"ן במקום חולק על רש"י וכותב: "אבל קריאת השלום אפילו במלחמת מצוה היא, שחייבים לקרא לשלום אפילו לשבעה עממים, שהרי משה קרא לשלום לסיחון מלך האמורי, ולא היה עובר על עשה ועל לא תעשה שבפרשה".

הלכה למעשה, הרמב"ם (שקדם לרמב"ן) פוסק חד משמעית: "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם (כולל עמלק) עד שקוראין לו שלום. אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר  כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (מלכים פ"ו ה"א).

התנאים לשלום:

א. קבלת שבע מצוות בני נח, שמשמעותן העיקרית היא קבלת הכללים הבסיסיים של התנהגות אנושית כמו איסור רציחה, איסור פגיעה ברכוש הזולת, הכרה בקדושת המשפחה שמשמעותה איסור גם על בעלי שררה וכוח לקחת את נשותיהם של החלשים. קבלת מרות של מערכת משפטית שדנה עוברי חוק על פי עקרונות צדק. מי שמקבל על עצמו שבע מצוות בני נח הופך להיות "גר תושב"

(לא נעסוק בגיליון קצר זה בשאלה אם נוהג היום דין "גר תושב").

ב. הכרה בבעלות הלאומית של עם ישראל על ארץ ישראל והכרה בשלטון הישראלי, מכל הבחינות הציבוריות, שבאות לידי ביטוי בעיקר בתשלום מיסים על פי חוק. אין בהכרה זו סתירה לבעלות של אנשים פרטיים על מה ששייך להם כפרטים והאיסור לפגוע בזכויותיהם.

בפשטות, מי שנכנס תחת ההגדרה של "גר תושב" יכול להתקדם ולהפוך גר צדק, שמשמעותו קבלה לכלל ישראל משתי הבחינות "עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (רות א, טז) - הלאומית והתורנית. לכן, אין זה פלא שגם בהלכות גירות נוקט הרמב"ם בלשון הכי כללית: "כל העכו"ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצות שבתורה... הרי הן כישראל לכל דבר שנאמר 'הקהל חוקה אחת יהיה לכם' ומותרין להכנס בקהל ה' מיד... " )איסורי ביאה יב, י). אין יוצאים מן הכלל.

אנו מפעילים את מידת הרחמים גם כלפי העמים שנצטווינו להילחם בהם מלחמת חורמה, ומציעים להם שלום.

בשבוע הבא נוכיח את שיטת הרמב"ם והרמב"ן, גם ממקורות אחרים, בכתוב ובדברי חז"ל.

 

נתפלל כי הקב"ה ישלח רפואה שלמה לכל הפצועים, נחמה לכל משפחות הגיבורים,

עזרה לניצחון על כל האויבים ואחדות לכל חלקי האומה.

 

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

 

 

---