מלחמה בעמלק, יש גבולות? (חלק ג)

לכל העמים הזכות להתגייר! צריך קודם לקרוא לשלום גם במלחמת מצווה, הקריאה פותחת, בשלב ראשון, את הדרך בפני העמים להיחשב כ'גרי תושב'. כך פוסקים הרמב"ם וגם הרמב"ן.

המעבר מדין 'גר תושב' ל'גר צדק' יותר פשוט מבחינות רבות.

בדברינו לפרשת בהר בחוקותי תשפ"ו בשבוע שעבר, הבטחנו להוכיח שזוהי שיטת הרמב"ם גם ממקומות אחרים ב"יד החזקה". 

כראוי, נביא ראשונה את הדעה החולקת.

הרמב"ם בהלכות גיור פוסק: "מי שנתגייר משבעה עממין אינן אסורין מן התורה לבוא בקהל" (איסורי ביאה פרק יב הלכה כב). משמע, שרק שבעה עממין יכולים להתגייר ולא עמלקים, ויש מפרשני הרמב"ם שהבינו כך.

אבל, עיון בהמשך דבריו באותה הלכה: "והדבר ידוע שלא נתגיירו מהן אלא הגבעונים ויהושע גזר עליהם שיהיו אסורים לבא בקהל אחד זכרים ואחד נקבות, ולא אסר אותם אלא בזמן שיש מקדש שנאמר וחוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי, תלה הרחקתם במקדש", מוכיח שעיקר דבריו עוסק בגבעונים, שהם חלק משבעת העממין, והגזרה שנגזרה עליהם ולכן לא הזכיר העמלקים.

דיוק זה איננו עומד כשלומדים את דברי הרמב"ם המפורשים בהלכה הבאה: "גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים, וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות היה" (סנהדרין פרק יח הלכה ו).

הרמב"ם מקשה, הרי כלל ברזל בהלכה הוא ש"אין אדם משים עצמו רשע" ולכן אדם שמודה שהרג אין הורגים אותו על סמך הודאתו. אם כן, כיצד דוד הרג את הנער שהגיע אליו לציקלג וטען שהרג את שאול? וזה לשון הכתוב: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל ... וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם: וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ וַיְהִי בְּבֹאוֹ אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:... וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ:.... וַיִּקְרָא אֵלָי (שאול) וָאֹמַר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לִי מִי אָתָּה וָאֹמַר אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי.... וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ..." (שמו"ב א, א-י). אע"פ שה"מודה בהריגת שאול" מכונה בפסוקים אִישׁ, הנַּעַר הַמַּגִּיד, עֲמָלֵקִי הרמב"ם בוחר לכנותו גר עמלקי ומשווה את דינו לעכן שבוודאי דנו אותו כיהודי, מוכח שלשיטת הרמב"ם עמלקי יכול להתגייר (עיינו גם בכלי חמדה על פרשת שופטים).

מכיוון ששניהם יהודים, הרמב"ם חייב להסביר את עונש המוות שהוטל על עכן ועל הגר העמלקי, כ" 'הוראת שעה היתה (של דוד כראש הסנהדרין) או דין מלכות היה (של יהושע בן נון שהיה לו דין מלך)' ולכן הם 'נהרגו בהודאת פיהם' ".

בספרי, שיצא לאור השבוע בשלשה כרכים, תחת הכותר "צפנת שמואל-מלכות דוד", הוכחתי גם שדברי הרמב"ם מבוססים על דעת רבי יהושע במכילתא דבי רבי ישמעאל, פרשת בשלח, מסכתא דעמלק פרשה ב.

הלכה למעשה, כיוון שסנחריב בלבל את האומות אי אפשר בימינו לקיים את מצוות מחיית עמלק. לעתיד לבוא, הקב"ה הוא שימחה את עמלק כמו שהבטיח הכתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:... וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, יד-טז).

כך גם מביא המדרש בשם רבי יהושע (שם): "ר' יהושע אומר לכשישב הקדוש ברוך הוא על כסא מלכותו ותהי ממלכתו שלמה באותה שעה מלחמה לה' בעמלק".

הקב"ה דיין האמת, הוא שידון את עמלק וכל מי שנוהג במנהגיו, כמו הרוצחים האכזרים מארגון החמאס, האירנים ובעלי בריתם (הפרוקסי) השיעי באשר הם.

נאחל לחיילי צה"ל ולכל כוחות הביטחון, המוסריים והגיבורים,
שמשכימים להרוג את הקמים עליינו להורגנו,

הצלחה גדולה וחזרה איש איש לביתו בשלום, עם סיום המלחמה.

רפואה שלמה לפצועים, נחמה למשפחות הנופלים
ושלום ושלווה במזרח התיכון ובעולם כולו לאחר מפלתו של ציר הרשע.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)