שנת תשכ"ט - "בונה ירושלים נדחי ישראל יכנס"

"בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמ"ז, ב).

בתקות תקומת העם בארצו תופסת מקום בפני עצמו תקומת ירושלים – בנין ירושלים. ואכן גם במלחמת ששת הימים תפס מקום מרכזי בתוך כל ההישגים המופלאים שחרורה של ירושלים, איחודו של מקום, והשיבה למקום המקדש, שחזר לבעליו אחרי אלפים שנה.
"בונה ירושלים", נאמר לנו והוסבר לנו על ידי חז"ל (ב"ק ס', ב), כי ירושלים באש תבנה. פירוש שהוא רווי מדה מרובה של כאב ניתן במלחמה זו להבטחה זאת.

ואכן גם מושג ירושלים יש בו הרבה יותר מאשר מושג גיאוגרפי. בעוד תקומת המדינה יש בה הדגשת הנורמליזציה של העם, חזרתו לעם בין עמים, עם ככל העמים, הרי ירושלים יש בה מהדגשת המעל-לנורמליות, מסמלת היא שיבה לתפיסה מרכזית באנושות – "דבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב', ג). לא לחנם גדלה ההתנגדות לבירת ישראל יותר מאשר למדינה בתור מדינה. גם אלה אשר הכירו במדינה לא אבו, ועדיין מתעקשים מלהכיר, בבירה הטבעית של העם.
כי ירושלים זוהי "עיר שחוברה לה יחדיו" (תהלים קכ"ב, ג),
כי ירושלים היא מקדש מלך לא פחות מאשר עיר מלוכה,
כי מירושלים מדבר קולה של הנבואה, כי מירושלים מדבר קולה של לשכת הגזית,
כי מירושלים מדבר לנו נעים זמירות ישראל.
ואשר על כן דוקא כאן מתרכז הסט"א, דוקא כאן הוא חותר נגד בעלותנו. וכן, כשם יש התנגדות מצד האויב מחוץ כן מעוררת הסט"א את הכוחות הטמאים להרוס מבפנים, להתכחש לאותם הגילויים הנפלאים של ייחוד ישראל, של הלב היהודי. וכאן היא אבן הבוחן למדת תוקף עמדתנו.

בנין ירושלים כרוך ומחובר ל"נדחי ישראל יכנס", וכינוס הנדחים משמעותו בשני אופנים – "האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים" (ישעיהו כ"ז, יג). יש אחים הנידחים הנמקים בענים ובשעבודם במדינות מסך הברזל. ויש אובדים, ואבידה הרי זה בחינת קרוב לפשיעה, הללו הנמצאים בארצות הרוחה. נדחים אשר יש ואינם מזדהים עם העם ועם תקוותיו, אשר רואים בארצותיהם את מולדתם ואינם רואים כל הכרח לעורר בקרבם זיק ההשתייכות היהודית. והנה דוקא בנין ירושלים של אש, זעזע הנימה שבלב, עורר הנקודה היהודית, ואם יש וגם ילידי הארץ אינם יודעים ולא יכולים להבין את מהותו של "עם לבדד ישכון" והנה עתה למדים זאת.
(רשימות)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר