English | Francais

דף הבית > עלון שבועי - חמדת ימים > ארכיון

שנת תשע"ב | שבת פרשת אחרי מות קדושים

אחרי מות | ו אייר תשע"ב | 28/04/2012

פרשת השבוע: בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן

בשנה שעברה, בדברינו לפרשת אמור, הסברנו כי שלמה המלך חנך את המקדש רק לאחר שבנה את ירושלים כ"קִרְיַת מֶלֶךְ רָב". הביטוי "קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" מתפרש גם כעירו של המלך הגדול=הקב"ה וגם כעירו של המלך הגדול ביותר מבין מלכי הארץ=שלמה המלך. תחילתו של מפעל הבניה העצום הזה היה בחודש אייר. וז"ל הכתוב: "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיקֹוָק:...בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית יְקֹוָק בְּיֶרַח זִו" (מלכים א ו' א, לז). בשבועות הקרובים נתעכב על פרטי המבנים המרכזיים שעליהם נאמר בתהילים: "אֱלֹקים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב" (מ"ח ד).

חמדת משפט: הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ

התובע והנתבע הינם שכנים בבית משותף [-]. הם תכננו באופן משותף הרחבה של ביתם. התנאים האובייקטיביים – עובדתיים ומשפטיים - אפשרו לנתבע להרחיב את ביתו יותר מאשר יכול היה התובע להרחיב את ביתו. ביחס לשטח מסויים, היתה ביניהם מחלוקת. התנהל ביניהם משא ומתן על אופני ההרחבה. בשלב מסוים, הגיש הנתבע תוכנית בניה לאישור הוועדה המקומית לתכנון. בתוכנית בא לידי ביטוי גם החלק של התובע, אך החלק שבמחלוקת נמצא ברשות הנתבע. התובע הגיש התנגדות. בדיון שהיה בעירייה בתאריך 14/3/11 הובהר לו, שאם לא יסכים לחתום על התכנית כפי שהיא (הכוללת ממ"ד + מחסן לנתבע סמוך למחסן של התובע), לא יאושר גם החלק שלו בתכנית באותה ישיבה. התוצאה עשויה להיות דחייה ממושכת בתכניות. על כן, בסופו של דבר הסכים התובע לחתום על התכניות בלית ברירה, והוועדה לתכנון בעירייה אישרה תוכניות אלו. התובע טוען, שאין תוקף להסכמתו זו כיוון שהיא נעשתה מתוך אילוץ, ושיש להעביר את המחסן של הנתבע, לרשותו.

ארץ אגדה: ברור ההורות - על אלדד ומידד

בדברי חז"ל מצאנו כמה מסורות תמוהות ביחס לשאלה - מי היו ההורים של הנביאים "אלדד ומידד". תחילה יש להקדים ולהביא את הרקע לנבואתם. כאשר בני ישראל החלו בדרכם מהר סיני לארץ ישראל; העם היו "כְּמִתְאֹנְנִים" ולכן בערה בם אש ד’, והמקום נקרא תַּבְעֵרָה. לאחר מכן האספסוף שבקרבו התאוו לאכול בשר. משה אמר לד’ שהוא אינו יכול לשאת לבדו את העם. הקב"ה נענה למשה, וביקש ממשה לבחור שבעים זקנים שיעזרו לו. לאחר ששבעים הזקנים התנבאו ירד שְׂלָו על המחנה; אולם בסופו של דבר מי שאכל מהַשְּׂלָו מת, ולמקום ההוא קראו "קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה". לפני ירידת הַשְּׂלָו, שני אנשים, התנבאו בנפרד מהאחרים (במדבר יא, כו-כט): "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה: וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה: וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם: וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ד’ נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ד’ אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם:"

שו"ת במראה הבזק: דיני ייחוד עם הלוקים בתסמונת דאון

בתי מעוניינת להיענות להצעת עבודה, לעבוד עם מבוגרים הלוקים ר"ל בתסמונת דאון. עליה לגור בדירה עם ארבעה חולים גברים בני 50-40. יש לה חדר שאסור להם להיכנס אליו, עם מנעול. הדלת הראשית של הדירה חייבת להיות נעולה כל הזמן. יש לה חברה שעובדת בדירה דומה קרובה עם מפתח לדירה ורשות להיכנס בכל זמן. מהם דיני ייחוד במקרה הנ"ל? האם יש הבדל בין ארבעה, שלושה, שניים או גבר אחד בעניין הייחוד? יש לציין שכל החולים חיו במוסדות כל חייהם.

לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט

לע"נ

רבי יעקב

בן אברהם ועיישה סבג

לע"נ

ר' מאיר בן יחזקאל שרגא

ברכפלד ז"ל

לע"נ

הרב שלמה מרזל ז"ל

נלב"ע י' באייר תשע"א

עלון דברי תורה שבועי: פרשת שבוע, חמדת הדף היומי, 'ארץ אגדה', שו"ת 'במראה הבזק' (תשובה שבועית).

site by entry.

ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.