English | Francais

דף הבית > עלון שבועי - חמדת ימים > ארכיון

שנת תשס"ח | שבת פרשת ראה

ראה | כט אב תשס"ח | 30/08/2008

תרגום ירושלמי מול תרגום אונקלוס נחום איש גמזו מול ר' עקיבא

פרשתנו פותחת בפסוק: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים י"א כ"ו). "אונקלוס" מתרגם את סוף הפסוק "ברכן ולוטין" (קללה). ואילו יונתן בן עוזיאל ותרגום ירושלמי מתרגמים "וחילופא". יש להבין מה טעם השוני בין התרגומים, ויותר יש להבין את תרגום ירושלמי מה הכוונה שהקללה היא חילופא של הברכה, בד"כ תחליף זהו משהו דומה ועומד במקום ולא דבר והיפוכו".

מהותה של עסקת שכירות

הגמרא במסכת בבא מציעא (נז:) דנה בשאלה, האם יש דין אונאה בשכירות: "בעי רבי זירא: שכירות יש לו אונאה או אין לו אונאה? ממכר אמר רחמנא אבל לא שכירות, או דלמא לא שנא? אמר ליה אביי: מי כתיב ממכר לעולם? ממכר סתמא כתיב, והאי נמי ביומיה מכירה היא". משמעות שאלת הגמרא היא, כי ייתכן להבין ששכירות איננה עסקת מכר. תשובת הגמרא היא, שמכר לזמן הרי הוא מכר גם כן, ושכירות נחשבת כמכר לזמן.

אמירה לגוי לעניין חימום מי המקווה במוצאי שבת קיצית

בקהילה שלי ישנו מקווה ללא מערכת חימום למים. ברגע שאישה צריכה לטבול אנו ממלאים את המקווה (על-ידי הגוי שעובד כשרת בקהילה) אחר-הצהרים, כך שהמים במצב חם עד פושר בערב. סידור זה הוא בעייתי במוצאי שבת בגלל שתי סיבות: א. אם נמלא את המקווה בערב שבת, במוצאי שבת המים יהיו קרים. ב. אם נמלא רק במוצאי שבת, נצטרך לחכות כמעט שעתיים עד למילוי המקווה, ושבת יוצאת פה בקיץ די מאוחר (מ-21:00 עד 22:00). האם ניתן לומר לגוי בערב שבת שידאג שהמקווה יהיה מלא וחם עד מוצאי שבת, וניתן לסמוך שיש דרך היתר בכך שימלא ביום שישי, ורק יוסיף מעט מים חמים במוצאי שבת (לא מעשי, כיוון שהעובד אינו נמצא בשעות הערב) – אך כיוון שישנו דרך היתר ניתן לומר במקום טבילה דאורייתא "עביד לנפשיה", ולא על-ידי ציווי במפורש? כיוון שהמים החמים באים על-ידי בוילר, סביר שזה איסור דאורייתא ולא דרבנן (אין שבות דשבות), מה גם שזו הכנה מקודש לחול.

מוקדש לע"נ רבי יעקב בן אברהם ועיישה סבג

עלון דברי תורה שבועי: פרשת שבוע, חמדת הדף היומי, 'ארץ אגדה', שו"ת 'במראה הבזק' (תשובה שבועית).

site by entry.

ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.