|
גליון מס' 45 - גליון מסכםשער לדיןהאם שכיר הוא עבד?הגמרא במסכת בבא מציעא (עו:) קובעת כי 'פועל רשאי לחזור בו בחצי היום'. משמעות הקביעה הזו היא, שלמרות שעל מנת לסיים את העבודה ייאלץ בעל הבית לשלם יותר כסף ממה שהיה משלם לפועל בעבור חצי העבודה שנשאר, הפועל אינו צריך לשאת בהפסדים שייגרמו לבעל הבית. בגמרא (שם י.) מבואר, שדין זה נלמד מפסוק 'כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם' – ולא עבדים לעבדים. את דברי הגמרא שפועל יכול לחזור בחצי היום משום הפסוק 'עבדי הם', ניתן להבין בשתי דרכים: א. כיוון שהפועל יכול לחזור, אין לפועל מעמד של עבד כלל. ב. כיוון שפועל נחשב כעבד, הוא יכול לחזור כדי להפסיק להיות עבד. ההבדל בין שני תירוצים אלו הוא השאלה, האם שכיר נחשב כעבד. לשאלה זו יש מספר נפקא מינות, כפי שיתבאר להלן: האיסור להשכיר ליותר משלוש שנים המרדכי (בבא מציעא סימן שמו) כותב, שמותר לאדם להשכיר עצמו כשכיר, ואינו עובר על 'כי לי בני ישראל עבדים'. אלא שכתב, שהחילוק בין שכיר ובין עבד הוא ששכיר נשכר לשלוש שנים, ואילו עבד נשכר לשש שנים. וראיה לדבר שעל העבד נאמר 'כי משנה שכר שכיר עבדך', ואם כן, כיוון שעבד עובד שש שנים, משמע ששכיר עובד שלוש שנים. לכן, שכירות יותר משלו שנים, אף שאינו עבד גמור לכל הלכותיו, יצא מתורת שכיר, ועובר על 'כי לי בני ישראל עבדים'. והביאו הש"ך (חושן משפט סימן שלג סקי"ז). אמנם, הש"ך (שם) מציין, שמדברי התוספות (בבא מציעא י. ד"ה כי) משמע, כי מעצם העובדה ששכיר יכול לחזור בו מוכח שאין דינו כעבד. תשלום בעבור ימי מחלה הרא"ש (בבא מציעא פרק ו סימן ו) מוכיח מהגמרא האומרת שקבלן יכול לחזור בו מחוזה העבודה מחמת אונס, שכאשר יש אונס, אין הקבלן מקבל תשלום בגין הזמן שנאנס ולא היה יכול לעבוד. על כך מקשה הרא"ש מברייתא בקידושין (יז.): תניא: חלה שלש ועבד שלש – אינו חייב להשלים, חלה כל שש – חייב להשלים! הברייתא אומרת, שעבד עברי שחלה בתחילת זמנו, אינו צריך להשלים את זמן מחלתו. ולכאורה, הוא הדין לגבי פועל. הרא"ש מחלק, שמה שאמרה הברייתא הוא, שכיוון שהעבד חלה בתחילת הזמן, הרי כשהמשיך לעבוד, מסתמא מחל לו בעל הבית, והוא הדין לגבי פועל שחלה ואח"כ המשיך לעבוד, מסתמא מחל לו בעל הבית וצריך לשלם גם בעבור ימי המחלה. אבל אם הפועל חלה והפסיק לעבוד לגמרי, אין בעל הבית צריך לשלם לו בעבור ימי המחלה, אלא הפועל חוזר בו מחמת המחלה. לעומת זאת, התוספות בקידושין (שם ד"ה חלה) כותב בתירוץ אחד, שישנו הבדל בין עבד עברי לבין פועל. עבד עברי גופו קנוי, ולכן אף שחלה, סוף סוף הרי הוא עבד של האדון. לעומת זאת, פועל, כיוון שחלה הוא חוזר בו מהעבודה, ולכן אין לשלם לו. להרחבה בנושא זה, עיינו גם מאמרו של הרב עקיבא כהנא בהלכה פסוקה מס' 42 'חובת התשלום בהעדרות עובד עקב מחלה'. עשו קניין על העבודה הריטב"א בתשובה (סי' קיז) כותב: שאלת ראובן נשכר לשמעון לשמשו שנה אחת, ונשתעבד לו לזה בשטר בקנין כראוי, ובתוך השנה בא לחזור בו. ואתה אומר שיכול לחזור בו ואפילו בחצי היום משום כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים, וכיון דמשום קרא הוא אין לחלק בין שנשכר בדבור בין שנשכר בקנין, ולא בין שכיר יום לשכיר שנה או יותר, דסוף סוף לא עבדים לעבדים אמר קרא... תשובה באמת כן נראה מדברי התוספות כדבריך, אבל כך מקובלני ממורי הרב הגדול ר' אהרן הלוי ז"ל וכן כתוב אצלי משמו בפ' השוכר בשנים או שלשה מקומות, כי הלכה רווחת אצלו משום רבותיו ז"ל שלא אמרו שהפועל יכול לחזור בו אלא במשכיר עצמו באמירה כדין פועל של תורה, אבל כל שנשתעבד בקנין לטפויי מילתא אתא שלא יוכל לחזור בו, וכל כי האי גוונא תנאי שבממון הוא שהוא קיים. דהיינו, שאף שסתם פועל רשאי לחזור בו, אם שעבד עצמו בקניין, אינו יכול לחזור בו, מדין דבר שבממון. הש"ך (חושן משפט סימן שלג סקי"ד) חולק על הריטב"א. לטענתו, העקרון ששכיר חוזר בו בחצי היום הוא מהותי, כיוון שאחרת השכיר יהיה עבד, ולכן אין רשות להתנות על עניין זה. את שיטת הריטב"א יש להסביר, שהוא סובר שפועל אכן יכול להיות כעבד, אם הוא מעוניין בכך. חזרת פועל כשלא שייכת סברת 'ולא עבדים לעבדים' הטור (חושן משפט סימן שלג סעיף ב) מביא את דברי ר"י, שאם הפועל חוזר בו מחמת היוקר, אין שומעים לו. הב"ח מסביר, שהסברא היא, שהרי פועל זה אינו מעוניין להפסיק להיות עבד, אלא רק לעבוד תמורת שכר גבוה יותר, ולכן אינו רשאי לחזור בו. בפתחי תשובה (שם סק"ד) הביא תשובת חוות יאיר (סי' קו) שהסתפק בפועל החוזר בו משום שרוצה לעבוד אצל אדם אחר, אם רשאי לחזור, ומסיק כי היות שישנו הדין של 'כי לי בני ישראל עבדים', אין לפועל שום התחייבות, והרי הוא רשאי לחזור בו בכל מקרה, והפת"ש מציין, שלכאורה אין טעם לספק של החוות יאיר, מכוח דבריו של ר"י, שהרי פועל הרוצה לחזור בו כדי לעבוד אצל אחר דומה לפועל הרוצה לחזור בו כדי לקבל שכר גבוה יותר – סוף סוף הוא אינו מעוניין להפסיק להיות עבד. לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|
מדורים נוספים בגיליון זה: |