שנת תשע"ב | שבת פרשת וארא

פרשת השבוע: עוד על שירת נשים ודי

בשבוע שעבר הזכרנו את כשלון ההנהגה של בני אפרים, מה שגרם לכך שמנהיג חדש מבני לוי תפש את מקומם. נפרט קצת יותר את ההליך וננסה להשליך ממנו על שאלת שירת הנשים בצה"ל, המטרידה אותנו בחודשים האחרונים.

(השבוע הגיע נושא זה לשיא חדש, או יותר נכון נקודת שפל, כאשר התפרסמה באינטרנט עצומה שקראה לא להתגייס לצה"ל, עד שיתוקן נושא זה לשביעות רצונם של החותמים. עצומה זו נופחה מעל ומעבר למימדיה האמיתיים על ידי אמצעי התקשורת. ראוי שגם נקודה זו תילקח בחשבון).

רמזים בכתובים לניסיונותיהם של בני אפרים להעלות את העם ממצרים ולהחזירו לארץ ישראל-נחלת האבות, מצויים בשני מקומות:

הראשון, בספר דברי הימים א':

"וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ: וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם: וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ: וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ: וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה" (ז' כ-כד).

השני, בספר תהילים:

"בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב: לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת" (ע"ח ט-י).

מובא בפסיקתא דרב כהנא: "כי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה (שמות יג: יז). ומי היו, רבנין אמרין בני אפרים ובני שותלח היו, על שטעו את הקץ שמנים שנה נפל מהם מאה ושמנים אלף, הד"ה דכתיב בני אפרים נשקי רמי קשת הפכו ביום קרב (תהלים עח: ט)". (פיסקא יא - ויהי בשלח).

ובמכילתא דרבי ישמעאל: "ד"א כי אמר אלהים זו מלחמת בני אפרים שנאמר ובני אפרים שותלח וברד בנו והרגום אנשי גת וכתיב בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב, מפני מה שלא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת עברו על הקץ ועל השבועה" (מסכתא דויהי פתיחתא פרשת בשלח).

ברור מתוך הפסוקים בדברי הימים, כי בני אפרים חיבבו את ארץ ישראל ובנו בה ערים, גם אחרי הירידה של יעקב ובניו מצרימה. מעמדו של אפרים כנסיך, בנו של המשנה למלך, איפשר לו גם הפעלת יחידות צבאיות לצורך כך. הרצון לגאול את העם ולהביאו למעמדו הרוחני העליון בארץ הקודש, כמה שרחוק יותר מטומאת ארץ מצרים, בוודאי עמד בבסיס פעולותיהם. דא עקא גם פעולות אלה מכונות בכתוב: "לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת". והמדרש מפרש: "עברו על הקץ ועל השבועה". חוסר הסבלנות ואי היכולת לחכות היו בעוכרם.

החולמים על צבא הגנה לישראל, שיממש את החזון של: "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ" (דברים כ"ג טו) בשיא הדרו ותפארתו, בהחלט ראויים לכל שבח. לצערנו הרב, מי שמנסה ליישם זאת בדרכים של הפגנת כח ממהר את הקץ, גורם לתגובות נגד חריפות ומאבד את היכולת להמשיך ולהשפיע על העם בדרכי נעם, לאט אבל לעומק. גם מהתחלת פרשת בשלח אנו לומדים שאין לפחד מדרך ארוכה. התניית הזכות והחובה של השירות בצה"ל בקבלת דרך כל שהיא, נזקה מרובה ויש להתרחק ממנה מאוד מאוד.

נסיים בתפילה כי נזכה כולנו לעבוד את הקב"ה בצניעות ובסבלנות

עד לגאולה שלמה במהרה בימנו אמן.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר