שנת תשע"ג | שבת פרשת וישב

חמדת הדף היומי: אדם שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת

הגמרא בשבת (סט ע"ב) מביאה את דברי רב הונא בדבר אדם שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, מונה ששה ימים ומשמר יום אחד, ולדעת חייא בר רב, משמר אחד ומונה ששה.

הגמרא מסיקה שבכל יום מותר לו לעשות רק את המלאכה המינימלית שהוא צריך בשביל לאכול באותו היום, כולל ביום השבת שלו. והדבר היחיד שהוא עושה עבור שבת ביום השביעי לחשבונו הוא קידוש והבדלה.

כתב הקרית ספר שהסיבה שאסור לו לעשות מלאכה כל השבוע, היא בגלל שיש כאן ספק דאורייתא, ועל כל יום ויום חוששים שמא זה הוא יום השבת.

לגבי הדין שעושה קידוש והבדלה הריטב"א (שם ד"ה מונה) מבאר טעם נוסף מדוע החמירו עליו שיציין את שבת, זאת כדי שיחשוב טוב וינסה להזכר מתי שבת. וכתב טעם נוסף שהוא דין מדרבנן כדי שלא תשתכח תורת שבת ממנו, אבל אין שום הבדל בדין בין יום השביעי לששת הימים האחרים. אמנם רדב"ז (א, עו) כתב ש"השבת נתן לכל א' מישראל כפי מקומו, שימנה ו' ימים שלמים וישבות בשביעי, ובזה יש זכר למעשה בראשית". כמו שיש מקומות שונים שביניהם הפרשי שעות גדולים בכניסת שבת וביציאתה, כך יש גם אנשים ששומרים שבת ביום אחר מכולם, ואם אדם קובע לעצמו יום אחד משבעת ימים, הוא קיים מצוות שביתה בשבת. רק מספק שמא יש אנשים אחרים באותו מקום, ששובתים ביום אחר אסור לו לעשות מלאכה כל שאר הימים.

הגר"י פערלא בפירושו על ספר המצוות לרס"ג (עשה לג) מקשה על הסוגיה. לדעתו לכאורה, אין משמעות כלל להבדלה אם הוא אסור במלאכה גם בשאר הימים, ואין הבדל במלאכה שעושה בין שבת לפי חשבונו ובין יום ראשון לחשבונו, ומזה הוכיח שגם כשעושה מלאכה משום פיקוח נפש זה נקרא שהוא שובת, ולא נחשב למחלל שבת, לכן יש לו ממה להבדיל. אמנם, לדעת שו"ע הרב (שדמ סעיף א) שכתב שביום השבת שלפי חשבון אותו אדם הוא אסור גם באיסורי דרבנן, אבל בשאר הימים מותר לו לעשות איסורי דרבנן, כי ספק דרבנן להקל, מובן מדוע צריך לעשות הבדלה, כיון שהוא אסור באיסורי דרבנן בשבת. מגן אברהם (שם סק"ג) מבאר שהסיבה שבשבת אסור במלאכות דרבנן, היא שכיון שחייבו אותו לשבות ביום זה, יש ליום השביעי "שלו" שם שבת מדרבנן, כמו ביום טוב שני שאסור גם במלאכות דרבנן. אמנם ערוה"ש (שדמ סעיף א) חולק וסובר שבכל ימות השבוע יהיה אסור במלאכות דרבנן, ולא שייך כאן ספק דרבנן לקולא, כי כל ספק שנוצר בגלל חסרון בידיעה של האדם, ולא ספק האם משהו קרה במציאות, אינו נחשב לספק, ואסור לעבור אפילו על איסור דרבנן בגללו.

מעניין לציין שהירושלמי (פרק ז, הלכה א) הביא אפשרות אחרת שבה יש הסתברות גבוהה יותר לשמור שבת בזמנה, והיא לשמור שבת כל שבוע ביום אחר, כלומר, בהתחלה אחרי ששה ימים, אח"כ אחרי חמישה ימים וכן הלאה. נראה שהבבלי למרות זאת העדיף את המניין הקבוע, ולפי סברת רדב"ז שכותב שמקיימים מצוות שביתה ביום שביעי, גם אם הוא לא שבת בראשית זה מובן מאוד, כי הבבלי רצה להרויח שיקיים מצוות שביתה, למרות שהוא לא שומר את השבת.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר