שנת תשע"ג | שבת פרשת משפטים

פרשת השבוע: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם

כמנהגנו מדי שנה, נקדיש את דברינו לפרשת משפטים, לעניינים הקשורים לעבודת רשת בתי הדין "ארץ חמדה – גזית". בחסדי שמים ובסייעתא דשמיא, שמונת הסניפים בכל רחבי הארץ פועלים להרבות כבוד הדת וחיבת הדת וממילא כבוד שמים.

פרשתנו העוסקת בנושאים הלכתיים רבים הקשורים לפעילות בית הדין פותחת בפסוק:

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כ"א א).

חכמינו דרשו דרשות רבות המעמיקות את הבנתנו את הפסוק. נעסוק בכמה מהם ובישומן ברשת בתי שלנו.

הגמרא במסכת סנהדרין דורשת: "ואלה המשפטים. אמר רבי אליעזר: מניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש - שנאמר לא תעלה במעלת, וסמיך ליה ואלה המשפטים" (דף ז ע"ב).

הגמרא דורשת סמיכות פרשיות ודורשת מן הדיינים לא להתנשא על הציבור הבא לפניהם ובלשון ימינו "לדבר אתם בגובה העינים".

רש"י בעקבות חז"ל מחמיר עוד יותר ודורש שלא רק שלא תהא חס וחלילה התנשאות של הדיינים, אלא גם שהתנהגותם לא תיראה שכזו. וז"ל (שם ד"ה על ראשי עם קדש): "שכשהיה המתורגמן דורש היו הציבור יושבין לארץ, והמפסיע ביניהן לילך ולישב במקומו נראה כמפסיע על ראשן. וסמיך ליה ואלה המשפטים - כלומר אף לשופטים אני מזהיר". רש"י מדגיש "נראה כמפסיע על ראשן", גם אם זה רק נראה זה אסור.

לכן, אף על פי שבכל בתי הדין הרבניים של מדינת ישראל (כך גם בכל בתי המשפט בארץ ובעולם) הדיינים יושבים על בימה מוגבהת, ברשת בתי הדין "ארץ חמדה-גזית" הדיינים לעולם יושבים באותו המפלס כמו בעלי הדין. עיצוב זה של בית הדין הוא בבחינת רמז לדיינים, זכרו אתם יושבים על כס המשפט כמשרתי ציבור ולא ח"ו כמי שפוסעים על ראשו ומתנשאים עליו!

הדרשה הבאה בסוגיא שם היא "ומניין שחייב להראות לו פנים – שנאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" ". מסביר רש"י (שם) "אשר תשים לפניהם - ולא כתיב אשר תלמדם - צריך אתה לסדר ולשום לפניהם טעם המיישב תלמודם". רש"י מסביר את הדרשה כלפי התלמידים בבתי המדרש לדיינות והתלמידים הראשונים בתחום זה היו תלמידיו של משה. אנחנו נלמד מכאן כי התורה מצווה שכל החלטה של בית הדין חייבת להיות ברורה ומנומקת. כל דבר שקשור ל"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים", חייב להיות כשלחן ערוך ומסודר בצורה ברורה ונאה (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - פרשה א). נכון שהלכה למעשה, הדיינים אינם צריכים לנמק את החלטתם בכל מקרה, כמבואר בשו"ע בהלכות דיינים "י"א שאם רואה הדיין שבעל דין חושדו שנוטה הדין כנגדו, צריך להודיעו מאיזה טעם דנו, אפילו אם לא שאל. הגה: וכ"ש אם אומר: כתבו לי מאיזה טעם דנתוני (טור). מיהו יש אומרים דוקא אם דנו אותו ע"י כפייה, אבל בלא"ה אין כותבין, וכן עיקר" (חו"מ סי' יד סע' ד).

מכיוון שאנו בעד שעקרון השקיפות יהיה באופן קבוע חלק מכללי המנהל התקין, נקבע ברשת שלנו כי כל פסק יצא מנומק ומבואר, כך שכל מי שמעיין בו, גם אם איננו תלמיד חכם או משפטן, יבין את נימוקי הדיינים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר