שנת תשע"ג | שבת פרשת שופטים

חמדת הדף היומי: איך לקנות בשר לפסח?

הגמרא (פסחים נג ע"א) הביאה את דברי רב יהודה בשם רב ש"אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח הוא - מפני שנראה כמקדיש בהמתו", כלומר שאדם שקונה בשר עבור פסח, לא יאמר 'זה לפסח', כי אז נראה כמו שהבשר הוא הקדש עבור קרבן פסח. בהמשך, מפרש רב פפא את דברי רב, שדוקא על בשר אסור לומר שהוא לפסח, אבל על חיטים מותר לומר, כי המשמעות הפשוטה בדבריו היא שהחיטים שמורים לפסח.

 רש"י מבאר שהאיסור לומר בשר זה לפסח, הוא מפני שנראה שכעת הוא קורא לבהמה שם של הקדש. והחשש הוא שמא הוא מקדיש את הבשר בקדושת דמים, ומכסף זה הוא רוצה לקנות קרבן.

אמנם תוס' (ד"ה מפני) חולקים עליו וסוברים שאם אדם אומר על בשר שהוא לפסח, אז אנשים חושבים שאדם זה הקדיש את הבהמה בחייה לשם לקרבן פסח, ועכשיו הוא רק מציין את העובדות הקיימות.

כותב פני יהושע (ד"ה מפני שנראה) שהנפק"מ בין שיטת רש"י לתוס' היא, שלשיטת רש"י שהחשש הוא שמקדיש את הבשר לדמיו, יש לחשוש בכל סוגי הבשר, ולא רק בעז ובכבש שראויים לקרבן פסח, ואילו לשיטת התוס' שהחשש הוא שהקדיש את הבהמה בעודה חיה לקרבן פסח, החשש קיים רק בעז וכבש שראויים לקרבן פסח. לכאורה מהגמרא יש ראייה לשיטת רש"י מכך שהיא מחלקת בין חיטים לבין בשר, ולא חילקה בין עז וכבש לשאר הבשר. המגן אברהם (סי' תסט ס"ק ב) אומר שאף לשיטת רש"י האיסור אינו אלא בדברים שקרבים על גבי המזבח, כיון שאם הקדישם מחיים הם נתפסים בקדושת הגוף ואינם יכולים להיפדות ולצאת לחולין. אבל בדברים שאינם קדושים קדושת הגוף, כגון תרנגולות ושאר עופות שאינם עולים ע"ג המזבח אין חשש אם יאמר שהוא לפסח, כי אף אם נתפס בקדושת דמים, מ"מ יכול להיפדות ולצאת לחולין, והרואה לא יחשוב שהלה אוכל קודשים בחוץ. לכן היתה הגמ' צריכה לחלק בין חיטים לשאר דברים, כי חיטים נתפסים בקדושת הגוף למנחות, והיה צריך לחדש שעליהם אפשר לומר שהם לפסח, כי הרואה יבין שהכוונה שהחיטים שמורים לפסח.

 להלכה כתב שו"ע (סי' תסט) שיש להחמיר בכל בהמה שלא לומר 'בשר זה לפסח', אלא יאמר 'בשר זה ליום טוב', וכותב מגן אברהם (ס"ק א) שמהרי"ל כתב לחשוש גם לעופות וכל דבר שטעון שחיטה, אבל זו חומרא שלו, ולא מהדין, כי מהדין צריך להחמיר רק בדברים שמקריבים על גבי המזבח.

הרמב"ם (חו"מ ח, יא) לא הביא את המימרא של רב, למרות שהרי"ף (יז ע"ב) הביא אותה להלכה. ונחלקו האחרונים בטעם הדבר: כתר המלך, מעשה רוקח וערוך השולחן (תסט, ד) מבארים שרמב"ם לא הביא זאת מכיון שסבר כר' שמעון, שאדם שהתנדב שלא כדרך המתנדבים אין דבריו כלום, כי אדם עשוי להוציא דבריו לבטלה, והגמרא אמרה (נג ע"ב) שדברי רב אינם לשיטת ר' שמעון, כי אם ההלכה שאדם עלול להוציא דבריו לבטלה, יתכן שכוונתו באמירה 'זה לפסח', אינה להקדיש, אלא רק דיבור של חולין. אמנם הגרנ"א רבינוביץ' מבאר (יד פשוטה) שהרמב"ם פסק כרב, ואף שלא הביאו במפורש, הוא כותב: "מקום שנהגו שלא לאכול [צלי] אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר הפסח הוא", ומזה נלמד שאסור לומר בשר הפסח הוא, וחילופי המנהגים נובעים מהחשש שיאמרו בשר הפסח הוא.

 שבולי הלקט (סדר פסח ריח) כותב שמסיבה זו, כשאומרים בליל הסדר 'פסח זה', אין להגביה את הבשר בקערה שהוא זכר לפסח, כיון שנראה כמקדיש קדשים בחוץ. אמנם הרמב"ם (חו"מ ח, ד) לא כותב שיש איסור להגביה את מה שהוא זכר לפסח אלא רק כותב שאומרים פסח שהיו אבותינו אוכלים במצרים. אולי ניתן להביא מכאן ראייה שהרמב"ם לא חשש כלל לחשש שיאמרו בשר הפסח הוא, אלא ממנהג ולא מהדין, ולא כדברי הגרנ"א רבינוביץ' שליט"א.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר